Section 119 of תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, שמט והריסה של רכוש וכו׳.

(1)מפקד צבאי רשאי להורות בצו שישמטו לטובת ממשלת ישראל כל בית, מבנה או קרקע, שיש לו טעם לחשוד בהם שמהם נורה נשק־אש כל־שהוא שלא כחוק, או שמהם נזרקו, פוצצו, התפוצצו או נורו באופן אחר, פצצה, רימון־יד או חפץ נפיץ או מבעיר כל־שהם שלא כחוק, או כל בית, מבנה או קרקע השכונים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב, שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה, כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נדונים בבית־משפט צבאי; ומששמטו בית או מבנה או קרקע כל־שהם כנ״ל, רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית או את המבנה או כל דבר הנמצא בבית, במבנה או בקרקע.

מקום שכל בית, מבנה או קרקע שמטו לפי צו מאת מפקד צבאי כאמור לעיל, רשאי שר הבטחון בזמן כל־שהוא – בצו – למחול על השמט כולו או מקצתו ואז תקומנה שנית – כדי מידת אותה מחילה – הבעלות על הבית, המבנה או הקרקע וכל טובות הנאה או זכויות־שימוש, בבית, במבנה או בקרקע או עליהם, לקניין בני־אדם שהיו זכאים בהם אילולא ניתן צו השמט וכל שעבודים על הבית, המבנה או הקרקע, יחזרו לכוחם לטובת בני־אדם שהיו זכאים בהם אילולא ניתן צו השמט.

(2)חברים לחילות הממשלה או לחיל המשטרה, הפועלים בהרשאתו של המפקד הצבאי, רשאים לתפוס ולהחזיק – ללא פיצויים – כל רכוש בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב כאלה הנזכרים בתקנת־משנה (1), לאחר שיפנו משם – ללא פיצויים – את המחזיקים הקודמים, אם ישנם כאלה בנמצא.