Section 122 of תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, העברה ותעבורה.

(1)מפקד צבאי, או אדם הפועל בהרשאתו הכללית או המיוחדת של מפקד צבאי, רשאים – בצו או מתוך מתן הוראות או באופן אחר –

(א)לאסור, לצמצם או להסדיר, או לקבוע קביעות בכדי לאסור, לצמצם או להסדיר, את השימוש בדרכים בדרך־כלל, או בדרכים שבשטח נקוב כל־שהוא או בדרכים נקובות כל־שהן, או לקבוע את קוי הדרכים שבהם צריכים לעבור כלי־רכב או בעלי־חיים בדרך־כלל, או מין או סוג נקובים של כלי־רכב או בעלי־חיים או כלי־רכב או בעלי־חיים נקובים, או בני־אדם בדרך־כלל או בני־אדם ממין או סוג נקובים או בני־אדם נקובים;

(ב)(בוטלה);

(ג)לאסור, לצמצם או להסדיר, או לקבוע קביעות כדי לאסור, לצמצם או להסדיר, בין בדרך־כלל ובין בשטחים נקובים, את נסיעתם של בני־אדם בדרך־כלל או של בני־אדם ממין או מסוג נקובים, או של בני־אדם נקובים, באווירונים, ברכבות, במכוניות, באבטובוסים של מנוע או בכלי־רכב אחרים או במיני כלי־רכב אחרים, או באניות המפליגות בין מקומות שבישראל.

פורסם צו הסעת חיילים (חירום), תשי״א–1950.

(2)כל אדם, המפר צו, הוראה או דרישה כל־שהם, שנערכו או ניתנו מכוח תקפה של התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.