Section 129 of תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, צווים לפתוח ולסגור מקומות.

(1)מפקד צבאי רשאי – בצו –

(א)אם נראה לו הדבר נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל, קיומו של הסדר הציבורי, או קיומם של ההספקה או השירותים החיוניים לכלל – לדרוש מבעליהם או ממנהליהם של חנויות או של עסקים בדרך־כלל, או של כל מין של חנויות או של עסקים, או של כל חנויות או עסקים נקובים, שיש לו טעם להיות סבור בהם כי נסגרו עקב סגירה מאורגנת או כללית של עסקים – בין בכל השטח שלו ובין בכל עיר, כפר, שכונה או רחוב נקובים – כי יפתחום ויעסקו בעסקים כרגיל;

(ב)אם נראה לו הדבר נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל או קיומו של הסדר הציבורי, לדרוש מן המחזיקים במקומות מכל מין או סוג נקובים, או במקומות נקובים – בכל רחבי השטח שלו או בכל עיר, כפר, שכונה, או רחוב נקובים – כי יסגרום, יחד עם כל שערים או פתיחות אחרות המובילים אליהם וישמרום סגורים במשך אותה תקופה שתהיה עשוייה להינקב.

(2)כל אדם, המפר צו כל־שהוא לפי התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.