Section 133א of תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, פינוי לשם הבטחת שלום הציבור.

(1)אם יהיה שר הביטחון סבור כי לשם הבטחת שלום הציבור או קיום סדרי הציבור יהיה מן המועיל, כי –

(א)יפונו מישראל חבר בני־אדם, ששירותם בלתי־חיוני, ואינם אזרחי ישראל, או

(ב)בני־אדם, או סוגי בני־אדם, כל־שהם – להבדיל מבני־האדם המפונים כן – יהיו כפופים להוראות המועילות להבטחת שלומם האישי,

או אם יהיה שר הביטחון סבור כי מן המועיל כנ״ל שיינקטו אותם שני הצעדים גם יחד, רשאי הוא להורות את המזכיר הראשי לגשת לביצוע הדברים הנ״ל בהתאם לכך ולאחר־מכן –

(I)אם מורה שר הביטחון כי תינקט פעולה בהתאם לפסקה (א) שלעיל יהיה המזכיר הראשי רשאי לגרום לכך שתימסר לאדם כל־שהוא, שנוכחותו בישראל תיראה לו בלתי־חיונית ושאינו אזרח ישראל, הודעה הנותנת לו הוראות להבטחת פינויו מישראל;

(II)אם מורה שר הביטחון כי תינקט פעולה בהתאם לפסקה (ב) שלעיל, יהיה המזכיר הראשי רשאי לגרום לכך שתימסרנה לאדם כל־שהוא אותן הוראות שיהיה עשוי לראותן מועילות להבטחת שלומו האישי, וכל אדם המגיע לישראל ימלא אחר כל הוראות שתינתנה לו מאת פקיד עלייה או שוטר כל־שהם להבטחת שלומו האישי עד־אשר תימסרנה לו הוראות מטעם המזכיר הראשי כאמור לעיל.

(2)כל הוראות שמיומר בהן כי הן הוראות מאת המזכיר הראשי כנ״ל, יהיו מניחים שהן הוראות כאלה, אלא־אם יוכח היפוכו של דבר.

(3)מפר אדם כל־שהוא, שנמסרו לו הוראות כנ״ל, אותן הוראות כל־שהן, יאשם בעבירה על התקנות האלה, ושוטר כל־שהוא או חבר כל־שהוא לחילות הממשלה יהיו רשאים לנקוט ביחס לאותו אדם בכל פעולה, העשוייה להיות נאותה להגשמת התכלית, שלה צופות אותן הוראות.