Section 18 of תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, שחרור בערבות והחזרה למשמר.

(1)מקום שאדם כל־שהוא, הנאשם בעבירה על התקנות האלה (בין שהיא עבירה שעליה נשפטים רק בבית־משפט צבאי ובין שהיא עבירה אחרת) מתייצב או מובא בזמן כל־שהוא בפני שופט של בית־משפט שלום, יעביר השופט של בית־משפט השלום – אם יידרש על־כך על־ידי היועץ המשפטי לממשלה או המשנה ליועץ המשפטי לממשלה או בשמם – את העניין לשפיטה בפני בית־משפט צבאי, וכן – אם נמצא האדם הנאשם במשמר או שוחרר בערבות – ישחרר אותו בערבות או יחזירהו למשמר (כפי שיהיה השופט של בית־משפט השלום עשוי להורות), כדי שיהיה מתייצב בפני בית־המשפט הצבאי:

בתנאי שבמקרה של אדם, שנאסר מפני שעבר, או שחושדים בו שעבר, עבירה שעליה נדונים בבית־משפט צבאי ועליה חייבים מיתה, לא ישחרר השופט של בית־משפט השלום אותו אדם בערבות אלא אם יאשר בכתב שוטר, בדרגה שאינה נמוכה מזו של מפקח [במקור: רב־קצין], כי לדעתו לא יפגע אותו שחרור בעשיית משפט־צדק.

(2)בית־משפט צבאי רשאי להעניק שחרור בערבות בכל שלב של שפיטה שבפניו, אך לא באופן אחר.

(3)סעיף 7 של פקודת השחרור בערבות, 1944, לא יחול במקרה של עבירות שעליהן נדונים בבית־משפט צבאי.

(4)מתוך כפיפות לקביעותיה של התקנה הזאת תחול פקודת השחרור בערבות, 1944, בשינויים הנחוצים ביחס לערבות לפי התקנה הזאת.