Section 258 of צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1651), התש״ע–2009, עבירות בקשר לשוחד.

(א)בסעיף זה –

(1)”טובת הנאה“ – כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;

(2)”קבלה“ – לרבות קבלה בשביל אחר או על ידי אחר, במישרין או בעקיפין.

(ב)עובד ציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שבע שנים.

(ג)הנותן שוחד – דינו כדין מקבל שוחד. המציע או מבטיח שוחד אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד.

(ד)המקבל טובת הנאה על מנת לתת שוחד לעובד ציבור – ייאשם בעבירה על צו זה, בין שניתנה טובת הנאה בשל תיווכו, לו או לאחר, ובין שלא ניתנה, בין שהתכוון לתת שוחד ובין אם לאו.

(ה)המקבל טובת הנאה על מנת שיניע, בעצמו או על ידי אחר, במישרין או בעקיפין, עובד ציבור למעשה, למחדל להשהייה, להחשה, להאטה, להעדפה או להפליה לרעה – ייאשם בעבירה על צו זה.

(ו)הנותן טובת הנאה למקבל שנתקיים בו האמור בסעיף קטן (ד) או (ה) – דינו כדין נותן שוחד.

(ז)בשוחד, אחת היא –

(1)באיזו צורה ניתנה טובת ההנאה;

(2)אם היה בעד מעשה, מחדל, השהייה, החשה, האטה, העדפה, או הפליה לרעה;

(3)אם היה בעד פעולה מסויימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל;

(4)אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר;

(5)אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או בשביל הלוקח לידי אדם אחר; אם בתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה לוקח או אדם אחר;

(6)אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לענין מסוים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהתנדבות, או תוך קיום חובה.

(ח)במשפט על עבירה לפי סעיף זה רשאי בית המשפט הצבאי להרשיע על יסוד עדות אחת, גם אם זו עדות של שותף לעבירה.