Section 62ב of צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1651), התש״ע–2009, סמכות שחרור טובין שאינם נדרשים להליך פלילי.

(א)בסעיף זה –

”בעל סמכות שחרור“ – מי שהוסמך לכך על ידי ראש המינהל האזרחי.

(ב)בעל הטובין או מי שהחזיק בטובין בעת תפיסתם רשאי להגיש בקשה לשחרור הטובין; הבקשה תוגש לבעל סמכות השחרור.

(ג)הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב):

(1)מצא בעל סמכות שחרור כי לא השתמשו בטובין לעשיית כל עבירה או כאמצעי לביצועה או לשם הקלת ביצועה – יורה על שחרורם.

(2)מצא בעל סמכות שחרור כי נעשה שימוש בטובין לעשיית עבירה, או שנעשה בהם שימוש כאמצעי לביצועה או לשם הקלת ביצועה, רשאי הוא להורות על העברת הטובין לקצין משטרה או על שחרורם. ובלבד שלא יורה בעל סמכות השחרור על שחרור הטובין, אלא אם אין בכוונת רשויות האזור לנקוט בהליך פלילי בגין העבירה האמורה;

(3)החליט בעל סמכות השחרור על שחרור הטובין לפי פסקה (2), רשאי הוא להתנות את שחרור הטובין בתנאים שייקבע, לרבות:

(א)התפיסה הוצאות בתשלום והאחזקה, כולן או מקצתן;

(ב)בחתימת מקבל הטובין על התחייבות, כי תוך תקופה שתיקבע על ידי בעל סמכות שחרור ושלא תעלה על שנתיים, לא ישתמשו בטובין בעשיית כל עבירה מסוג העבירות שבקשר לחשד לביצועה נתפס הטובין;

(ג)בהפקדת ערבון כספי, שגובהו לא יעלה על 50 אלף שקלים חדשים, לפרק זמן שלא יעלה על שנתיים ממועד הפקדת העירבון, והערבות היא שלא יעבור בעל הטובין או המחזיק בהם, לפי העניין, עבירה שיסודותיה דומים לאלו של העבירה שבגינה נתפסו הטובין; וכן שלא תיעבר כל עבירה באמצעות אותם הטובין בפרק זמן זה. לעניין סעיף זה ישקול בעל סמכות השחרור את נסיבות התפיסה בכללותן, עלותה וטיבם של הטובין;

(ד)נתפסו הטובין לפי סעיף 5(ג) לצו בדבר מבנים בלתי מורשים (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מס׳ 1539), התשס״ד–2003 – בחתימת מקבל הטובין על התחייבות, כי הטובין לא יוחזרו לתחום ההכרזה;

(ה)בכל תנאי אחר שייקבע שתכליתו למנוע הישנות של ביצוע עבירות מיוחדים מטעמים בטובין, שיירשמו.

(ד)על החלטת בעל סמכות שחרור לפי סעיף קטן (ג) ניתן להגיש השגה לראש המינהל האזרחי, שיהיה מוסמך לבטל, לשנות או לאשר את תנאי השחרור שנקבעו על ידי בעל סמכות השחרור, לאחר קבלת המלצת הוועדה לבחינת תפיסת טובין שלא במסגרת הליך פלילי שהוקמה לפי סעיף 62ג.

(ה)לא נתבקש שחרורם של טובין תוך 60 יום מיום תפיסתם או שלא התקיימו תנאי השחרור שנקבעו בהתאם לסעיף קטן (ג) תוך 60 יום מיום קביעתם או תוך 60 יום מיום מתן החלטה בהשגה, אם הוגשה, לפי המאוחר, רשאי בעל סמכות שחרור למכור את הטובין במחיר הקרוב למחיר השוק, במידת הסביר בנסיבות העניין או לחלטם. מצא בעל סמכות שחרור כי הטובין שנתקיימו התנאים למכירתם לפי סעיף זה הינם חסרי ערך או שמחמת ערכם הנמוך לא יהיה במכירתם כדי לכסות את הוצאות התפיסה והאחזקה והוצאות המכירה, רשאי בעל סמכות שחרור, על אף האמור בסעיף זה לנהוג בטובין בכל דרך שתיראה לו, ולעניין רכוש שאינו בעל חיים – לרבות בדרך השמדתו.

(ו)על אף האמור בסעיף קטן (ה) –

(1)לעניין בעל חיים – התקופות הנקובות בסעיף קטן (ה) יעמדו על 15 יום;

(2)בעל סמכות שחרור רשאי למכור טובין פסידים מיד או להשמידם.

(ז)נמכרו טובין לפי סעיף זה, ייזקפו דמי המכירה על חשבון הוצאות התפיסה והאחזקה והוצאות המכירה, ויתרת דמי המכירה (להלן – היתרה) תועבר לידי מי שהיה בעל הטובין עובר למכירתו או לידי מי שהחזיק בטובין כדין בעת התפיסה (להלן – הבעלים הקודם).

(ח)חלפו שישה חודשים מיום מכירת הטובין, ולא עלה בידי בעל סמכות שחרור להעביר לידי הבעלים הקודם את היתרה, והבעלים הקודם לא ביקש לקבל את היתרה, בעל סמכות שחרור יהיה רשאי להורות על חילוט היתרה.

(ט)מפקד כוחות צה״ל באזור רשאי לקבוע הוראות הדרושות לביצועו של סעיף זה.