Section 3 of תקנות הבטחת הכנסה, התשמ״ב–1982, סייגים להוראות סעיף 2(א) לחוק.

(א)תושב ישראל זכאי לגימלה, בכפוף להוראות החוק, אף אם אין מתקיים בו אחד מהתנאים שבפסקאות (1) עד (7) שבסעיף 2(א) לחוק, אם הוא אחד מאלה:

(1)היא נשואה לאדם שמלאו לו 65 שנים;

(1א)היא היתה נשואה לאדם שמלאו לו 65 שנים ונתאלמנה;

(2)הוא אב שבהשגחתו הבלעדית ילד שטרם מלאו לו שבע שנים, ואינו עובד מאחר שעיקר זמנו מוקדש לטיפול בילדיו;

(3)עיקר זמנו מוקדש לטיפול בבן משפחה חולה הזקוק להשגחה תמידית בביתו תקופה של ארבעים וחמישה ימים לפחות, הוא טיפל בו תקופה כאמור בתכוף להגשת התביעה ומתגורר עמו באותה דירה; ”בן משפחה“, לענין פסקה זו – הורה, בן או בת;

(4)הוא ריצה מאסר של ששה חדשים רצופים לפחות – כל עוד לא חלפה התקופה שמיום שחרורו ועד לתום החדשיים שלאחריו;

(5)הוא נקלע למצב מצוקה חמור עקב אסון או מאורע פתאומי בלתי צפוי;

(6)היא אם במשפחת אומנה שאישר משרד העבודה והרווחה, המטפלת בילד שטרם מלאו לו 7 שנים; לענין זה, ”משפחת אומנה“ – למעט אומנה יומית ואומנה בחלק משעות היממה.

(ב)מתקיים באדם האמור בתקנת־משנה (א)(2) או (3) והוא זכאי לתשלום ממקור כלשהו בעד תקופת אי־עבודתו, יהיה זכאי לגימלה אם התשלום שהוא זכאי לו נמוך מסכום הגימלה לפי סעיף 5(א)(1) לחוק.

(ג)תקנת משנה (א)(3) לא תחול:

(1)על המטפל בבנו או בבתו החולים, אם בן־זוגו זכאי לגימלה לפי סעיף 2(א)(4) או (5) לחוק;

(2)על המטפל בבן משפחה חולה, אם אדם אחר זכאי לגימלה בשל טיפול באותו חולה;

(3)על המטפל בבן משפחה חולה, אם החולה מקבל קצבה לשירותים מיוחדים לפי תקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), התשל״ט–1978.