Regulations2019The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 1 of תקנות השידור הציבורי הישראלי (הסדרה של השימושים בהפקות מקומיות קנויות), התשע״ט–2019, הגדרות.
1. הגדרות
בתקנות אלה –
”הפצה“ – הענקת רישיונות לאחר לביצוע אחת או יותר מהפעולות המנויות בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים ובפרק ב׳ לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, בהפקה מקומית קנויה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה;
”חוק זכות יוצרים“ – חוק זכות יוצרים, התשס״ח–2007;
”חוק זכויות מבצעים ומשדרים“ – חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ״ד–1984;
”מפיק“ – מי שאחראי על ביצוע הפעולות הדרושות לשם יצירת הפקה מקומית קנויה שעמו התקשר תאגיד השידור הישראלי;
”שידור“ – העברה לציבור של תוכן בכל אמצעי טכנולוגי, ובכלל זה טלוויזיה, רדיו, רשת האינטרנט ורשתות סלולריות, וכן העמדתו של תוכן כאמור לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 לחוק זכות יוצרים, והכול בין אם העברת התוכן או העמדתו לרשות הציבור נעשית באמצעות ממשק שבשליטת התאגיד, ובין אם לאו;
”תקופת בלעדיות“ – תקופה של חמש שנים מהיום שבו ניתן אישור בכתב מטעם תאגיד השידור הישראלי כי ההפקה המקומית הקנויה נמסרה לתאגיד כשהיא מוכנה לשידור לפי הסכם בין תאגיד השידור הישראלי ובין המפיק.
The text on this page is adapted from the entry תקנות השידור הציבורי הישראלי (הסדרה של השימושים בהפקות מקומיות קנויות), התשע״ט–2019 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.