The full text of צו בדבר העסקת עובדים במקומות מסויימים (יהודה והשומרון) (מס׳ 967), התשמ״ב–1982, in 13 sections.

בצו זה –

”הממונה“ – מי שימונה על ידי כממונה לצורך צו זה;

”חוק העבודה“ – חוק העבודה הירדני, חוק מס׳ 2 לשנת 1965;

”ישוב“ – כל אחד מן הישובים במפורטים בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס׳ 783), תשל״ט–1979 ובתוספת לצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס׳ 892), התשמ״א–1981, כפי תוקפן מעת לעת;

”ישראלי“ – תושב ישראל, מי שמקום מגוריו באזור והוא אזרח ישראלי או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, התש״י–1950, כפי תוקפו בישראל מעת לעת, וכן מי שאינו תושב האזור ובידו אשרת כניסה בתוקף לישראל.

לא יעסיק אדם, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין על ידי אחר המועסק על ידו או מטעמו, תושב באזור בישוב (להלן – העסקה), אלא באמצעות לשכת העבודה כמשמעותה בפרק השלישי לחוק העבודה.

(א)אדם המועסק בישוב זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת מהשכר המינימום וכן יהיה זכאי לתוספת יוקר, הכל כפי תקפם בישראל מעת לעת.

(ב)הממונה יפרסם בהודעה את שיעוריהם של שכר המינימום ותוספת היוקר ואת מועד תחילתם.

הממונה רשאי להתקין תקנות לצורך ביצועו של צו זה לרבות תקנות בדבר:

(1)חובת דווח של מעסיק ועובד על העסקה;

(2)נהלים להפעלתה של לשכת עבודה על פי סעיף 2 לצו.

הוראות סעיף 2 וסעיף 3 יחולו על העסקת תושב באזור או אדם, לפי העניין, כאשר ההעסקה נעשית בידי מעסיק ישראלי באזור, אף מחוץ לישוב.

(א)זכות עובד של קבלן כוח אדם לתשלום תוספת יוקר ושכר מינימום כאמור בסעיפים 3 ו־3ב, תחול גם כלפי מעסיק בפועל.

(ב)בסעיף זה –

”מעסיק בפועל“ – מי שאצלו מועסק עובד של קבלן כוח אדם;

”קבלן כוח אדם“ – מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו.

לצורך הפעלתו של צו זה יהיו נתונים לממונה כל סמכות וכל מינוי שהוקנה על פי חוק העבודה לשר לענינים הסוציאליים והעבודה ולעובדי משרדו.

הוראות צו זה אינן באות לגרוע מהוראות חוק העבודה אלא להוסיף עליהן.

מבלי לפגוע באמור בכל דין ותחיקת ביטחון, לענין צו זה דין המינהל האזרחי כמעסיק, כדין ישראלי.

(א)העובר על הוראה מהוראות צו זה או תקנות שהותקנו מכוחו דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 1(א)(4) לצו בדבר העלאת קנסות שנקבעו בדין או בתחיקת בטחון (יהודה והשומרון) (מס׳ 845), תש״ם–1980.

(ב) (1)על אף האמור בכל דין ותחיקת ביטחון, מעביד המעסיק עובד, שהוא תושב האזור, בישוב שלא באמצעות לשכת העבודה, בניגוד להוראות סעיף 2 – דינו מאסר ארבע שנים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

(2)נעברה עבירה לפי פסקה (1) בידי תאגיד, דינו – קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

(3) (א)קנס המוטל לפי פסקה (1) לא יפחת מ־5,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.

(ב)קנס המוטל על תאגיד לפי פסקאות (1) ו־(2) לא יפחת מ־20,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.

(ג)הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום כ״ד בניסן התשפ״ז (1 במאי 2027).

(4)נעברה עבירה לפי פסקה (1), באחת מהנסיבות המנויות להלן, דינו של עובר העבירה – מאסר שבע שנים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין:

(א)העסקה כאמור בפסקה (1) של שני עובדים תושבים האזור או יותר;

(ב)העסקה של עובד שהוא תושב האזור כאמור בפסקה (1), למשך יומיים רצופים או יותר.

(5)נעברה עבירה לפי פסקה (4) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע בפסקה זו.

(6) (א)קנס המוטל לפי פסקה (4) לא יפחת מ־10,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.

(ב)קנס המוטל על תאגיד לפי פסקאות (4) ו־(5) לא יפחת מ־40,000 שקלים חדשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש.

(ג)הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום כ״ד בניסן התשפ״ז (1 במאי 2027).

(7) (א)הורשע יחיד או תאגיד בעבירה לפי פסקה (1) או (2), רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר, לצוות על התליית רישיון או היתר עיסוק שניתנו על פי כל דין, בעיסוק הקשור בעבירה, לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.

(ב)הורשע יחיד או תאגיד בעבירה לפי פסקה (4), יצווה בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר, על התליית רישיון או היתר עיסוק שניתנו על פי כל דין, בעיסוק הקשר בעבירה, לתקופה שלא תעלה על שנה, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(8)מי שעשה מעשה כאמור בסעיף קטן זה, והוכחה מודעותו לכך שהעובד הוא שוהה לא חוקי, עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה:

(1)לאחר שבדק שבידי השוהה הלא חוקי מסמכים, שלפיהם הוא נכנס לתחום היישוב כדין ויושב בו כדין;

(2)בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהשוהה הלא חוקי נכנס שלא כדין לתחום היישוב או שהוא שוהה בתחום היישוב שלא כדין.

(9)בסעיף קטן זה – ”שוהה לא חוקי“ - כהגדרתו בצו בדבר הגברת האכיפה נגד מקום המשמש להלנה או העסקה שלא כדין (יהודה ושומרון) (מס׳ 2223), התשפ״ה–2025.

(ג) (1)הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (ב), לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; עונש מאסר לפי סעיף קטן זה לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על־תנאי.

(2)הוראות סעיף קטן זה יעמדו בתוקפן עד יום כ״ד בניסן התשפ״ז (1 במאי 2027).

הנוסח שולב בצו בדבר הקמת מינהל אזרחי (יהודה והשומרון) (מס׳ 947), התשמ״ב–1981.

תחילתו של צו זה תשעים יום מיום חתימתו.

צו זה יקרא: ”צו בדבר העסקת עובדים במקומות מסויימים (יהודה והשומרון) (מס׳ 967), התשמ״ב–1982“.