Skip to main content

Ordinance

Section 136 of פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סמכות לדרוש ממעביד דו״ח על עובדיו.

This section is in חלק ח׳: דו״חות, הודעות וידיעות / פרק שני: סמכות להשיג ידיעות

136. סמכות לדרוש ממעביד דו״ח על עובדיו

(א)כל מעביד חייב, אם נדרש לכך על ידי פקיד השומה בהודעה, להכין ולמסור תוך הזמן שנקבע בהודעה, דו״ח לשנה פלונית שיכיל שמם ומקום מושבם של בני־אדם המועבדים אצלו והתשלומים והקצובות שניתנו להם בשל עבודתם אצלו; על דו״ח כאמור יחולו הוראות פקודה זו בדבר אי־מסירת דו״ח או פרטים הנדרשים על ידי פקיד שומה, ובלבד שלא ייענש מעביד על השמטת שמו ומקום מושבו של עובד אצלו שאינו מועבד בעבודה אחרת, אם נראה לפקיד השומה, לאחר בירור, שאין לאותו עובד הכנסה חייבת.

(ב)היה המעביד חבר בני־אדם, רואים את המנהל או פקיד ראשי אחר כמעביד לענין פרק זה, וכל דירקטור של החברה, או אדם המועסק בהנהלתה, רואים כמועבד אצלה.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring