היועץ המשפטי לממשלה נ' נאק בלה ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיא ש' לוין:

השופט המלומד סבר בטעות כי נטל השכנוע בטענת הזיוף היה מוטל על המערער והיורשים; ולא היא: הפלוגתה שבין בעלי הדין היתה בדבר אמיתות החתימה של המשיבה מס' 1 על הצוואה. בענין זה הובאו חוות דעת של מומחים שהכחישו זו את זו (כשמומחיותו של עד המשיבה מס' 1 היתה מסופקת). משני עדי הצוואה העיד אך אחד שגם עדותו - לפי קביעת השופט המלומד עוררה סימני שאלה.

בנסיבות אלה שומה היה על בית המשפט לפסוק על יסוד נטל הראייה שנשאר עד הסוף מוטל על המשיבה מס' 1; מפסק הדין עולה שלדידו של השופט המלומד היה ספק בנכונות החתימה וכפות המאזניים בענין זה נותרו שקולות הן מבחינת המומחים והן מבחינת עד הצוואה היחיד שבא להעיד. התוצאה היא שבמחלוקת שנפלה יד המשיבה מס' 1 היא על התחתונה.

אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים אליו את הענין על מנת שידון בבקשת המשיבות מס' 2 ו3- למתן צו ירושה.

המשיבה מס' 1 תשלם למערערת, לחוד ולמשיבים מס' 2-3 (ביחד) שכר טרחת עורך-דין 7,500 ש"ח ובס"ה 15,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ג בטבת תשנ"ח (11.1.98).