דוד ממוקה נ' אלפרד אמסיס ואח'

פסק-דין

השופט ת' אור:

1.המערער נפגע בתאונת דרכים ותבע מהמשיבים את נזקיו בתאונה זו. בית המשפט המחוזי אשר דן בעניין קבע את סכום הנזק הכולל, בכל פרטי הנזק, בסכום של 1,247,334 ש"ח. מסכום זה הורה לנכות את גימלאות המוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 1,480,090 ש"ח, וכן תשלומים תכופים ששולמו למערער בסכום כולל של 63,499 ש"ח. מכיוון שהסכום הכולל של הניכויים הגיע לסך 1,543,589 ש"ח והוא עולה בכ300,000- ש"ח על גובה נזקיו של המערער, נדחתה תביעתו.

2.המערער מערער בפנינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כשלטענתו היה מקום לפסוק סכומים גדולים יותר בפרטי הנזק השונים, ובעיקר בפרטי הנזק של הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד.

עיינו בטענות ובסיכומי באי כוח בעלי הדין על רקע קביעותיו של בית המשפט המחוזי, ובאנו למסקנה כי יש לדחות את הערעור. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מתייחס לכל עובדות המקרה ולטענות שהועלו, ומבהיר הבהר היטב, ובמפורט, על יסוד מה הגיע למסקנותיו. אין כל עילה שנתערב במסקנות אלה.

3.נזכיר רק נושא אחד עליו עמד בא כוח המערער בהרחבה בסיכומיו בכתב. בעת התאונה היה המערער נהג זמני בקואופרטיב דן. וותקו בעבודה היה של שנה ושלושה חודשים. טענתו היתה, שכושר השתכרותו צריך היה להיקבע מתוך הנחה שהיה סיכוי שיתקבל לעבודת קבע כנהג בקואופרטיב, שאז השתכרותו ותנאי עבודתו היו משתפרים בצורה משמעותית. הטענה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בהקשר זה הזכיר בית המשפט המחוזי את מדיניות הקואופרטיב, שלא לאשר לנהגים קביעות; את התלונות שהיו נגד המערער עקב נהיגתו, תלונות שהפחיתו את הסיכוי שיתקבל כעובד קבוע בקואופרטיב; וכן את עברו של המערער משך כ15- שנים כנהג רכב ציבורי אשר לא רכש מעמד של עובד קבע. על רקע כל אלה, רשאי היה בית המשפט להגיע למסקנה אליה הגיע, ואין כל יסוד שנתערב במסקנתו שלא הוכח סיכוי ממשי שהמערער יהפוך לעובד קבוע בקואופרטיב.

על סמך כל האמור, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בערעור זה בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, כה' בסיון התשס"ב (5.6.2002).