יחזקאל שטרנליכט ואח' נ' בית יהושע – מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות שיתופית בע"מ ואח'

פסק-דין

השאלה המתעוררת בערעור זה היא, אם רשאית הייתה האסיפה הכללית של מושב בית יהושע (המשיב 1) לחזור בה מהחלטתה מיום 7.2.95, על-פיה הוקצו 7 מגרשים מתוך מגרשי ההרחבה למערערים, שהם עצמם בנים של בעלי-נחלות במושב, ובשעתו הוקצו להם מגרשי הרחבה.

המערערים טוענים, כי באין עילה מיוחדת, המצדיקה את ביטול ההחלטה, לא היה רשאי המושב לחזור בו ממנה, וכי הם, כבני-המקום, זכאים ליהנות מן ההחלטה, המשקפת גם מדיניות ראויה.

טענה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, אשר קבע כממצא-שבעובדה, שההחלטה שונתה ביום 24.1.96 בעקבות שינוי במדיניות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), אשר ביטל את החלטה 612, שקבעה את מדיניות ההרחבה במושבים ובמקומה גיבש מדיניות במסגרת החלטה 737. עוד מצא בית-המשפט המחוזי, כי המושב פעל בתום-לב בשינוי החלטתו ועל-כן לא ראה מקום להתערב בכך.

בתוך כך, בעקבות פסק-הדין שניתן בבג"ץ 3939/99 שיח חדש נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(5) 847, וצו הביניים שהוצא בעקבותיו, הגיש המושב עתירה, בה טען כי צו הביניים האמור אינו חל עליו. עתירה זו התקבלה בהסכמת המינהל ועל-יסודה, ובאין צו המונע זאת, נכרת הסכם בין המושב לבין המינהל, על-פיו התחייב המושב להחזיר למינהל את החזקה ב-8 מגרשים, ובכללם 7 המגרשים נושאי-הערעור תמורת פיצוי בקרקע אחרת.

בעקבות זאת ביקשו המערערים להוציא צו מניעה זמני, המונע את שיווק המגרשים באמצעות המינהל.

איננו רואים מקום לדון בבקשה זו. שכן, הגענו לכלל-דעה, כי אין יסוד להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. כאמור, בית-המשפט המחוזי קבע, כממצא שבעובדה, כי החלטת האסיפה הכללית שונתה בעקבות שינוי מדיניות המינהל. בהחלטה זו לא מצאנו פסול, המצדיק התערבות בית-משפט זה לביטולה.

הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז באייר תשס"ג (18.5.03).