החברה הכלכלית לראשון לציון בע"מ נ' משה ללו ואח'

פסק-דין

המחלוקת בין הצדדים נסבה על סיטואציה עגומה, שבה מחד גיסא לא שילם המשיב 1 ברע"א 8324/13 (להלן ללו) שכר דירה למערערת בתיק זה והמשיבה בתיק האחר (להלן החברה), ומאידך גיסא הוצא מן המושכר תוך שנותר בו מלאי של שמלות כלה ומחוכים, עיסוקו של ללו. מלאי זה עוכב על-ידי החברה אך הוזנח, ולימים הוברר כי ניזוק באופן שהפחית את שוויו באורח דרסטי, ולמעשה כבר לא ניתן לעשות בו שימוש של ממש. תביעת ללו בבית המשפט קמא היתה על הנזק בקשר למלאי, והתביעה שכנגד מטעם החברה היתה לעניין שכר הדירה שלא שולם. בית המשפט קמא נכנס לעובי הקורה בתיק, ולאחר שמיעת ראיות קבע כי אכן נגרם נזק משמעותי למלאי שלא כדין, אך פסק אשם תורם בגובה של 40% לללו על חוסר מעש ומצדו בנסיבות שנוצרו. נפסק לזכות ללו סך 893,650 ש"ח (לאחר ניכוי האשם התורם); התביעה שכנגד נדחתה בנימוק שבהליכי פשיטת רגל שעבר ללו לא הוגשה תביעת חוב בעניין שכר הדירה, והסדר נושים שנערך לא כלל זאת וקוים.

שמענו את טענות הצדדים, וסבורנו כי באופן כללי איזן בית המשפט נכונה את זכויותיהם. אכן, אין עסקינן במחשב ובמתמטיקה, ועלו שאלות מסוימות מזה לגבי שווי השמלות והמחוכים שאולי הוערך במקצת ביתר ומזה לגבי גובה האשם התורם; שקלולם יחד אינו מצדיק התערבות בהם כשלעצמם. ועם זאת, לא שוכנענו משיקולים משפטיים הקשורים בהמחאת הזכויות של ללו למנהל המיוחד ומשיקולי צדק, כי אין מקום לקיזוז מסוים של שכר הדירה, אשר אין מחלוקת אמיתית כי לא שולם. אנו מעמידים את הקיזוז על סך 200,000 ₪ להיום, והוא ינוכה מסכם פסק הדין כערכו להיום. בנתון לכך נמחקים שני הערעורים ללא צו להוצאות. עיכוב הביצוע יבוטל בנתון לקיזוז האמור.

ניתן היום, כ"ח בסיון תשע"ד (26.6.14).