יהודה שאדי ואח' נ' שר האוצר

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עתירה זו מכוונת נגד החלטת המשיב שלא להאריך את המועד להגשת תביעות לפיצויים על ידי העותרים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) בגין אישור תכנית הפוגעת בהם לטענתם. המועד האחרון להגשת תביעות חל ביום 18.11.2015, אך רק במהלך החודשים מאי-יולי 2016 פנו העותרים, בבקשות נפרדות במועדים שונים, להארכת מועד. בקשות העותרים נדחו כאמור.

2.עתירה זו לוקה בשניים: ראשית, אי צירוף הוועדה המקומית כמשיבה בעתירה אף שהיא צפויה להיות הנפגעת העיקרית מקבלת העתירה, שכן החיוב לפצות את מי שנפגע על ידי תכנית מוטל על הוועדה המקומית (סעיף 197(א) לחוק). בנסיבות אלה אין מנוס ממחיקת העתירה או דחייתה על הסף (ראו מבין רבים: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994)).

שנית, העתירה כורכת שלא כדין את עניינם של עשרה עותרים שונים אשר המכנה המשותף היחיד ביניהם הוא שהם מבקשים סעד דומה של הארכת מועד להגשת תביעה לפיצויים. כבר נפסק לא פעם כי -

"כבר נפסק בבית משפט זה כי מקום בו מצורפים עניינים נפרדים בעתירה אחת, דין העתירה להידחות על הסף מטעם זה. אפילו בקשות העותרים הן בעלות אופי דומה, כך הובהר בפסיקה, הרי משמדובר בעותרים שונים שעניינם נפרד, שומה על העותרים להגיש עתירות נפרדות (ראו: בג"צ 452/99 עלי פרא נ' שר המשטרה; בג"צ 5866/01 עמאד נ' משרד הפנים). במקרה זה - גם עניינו של כל עותר שונה בנסיבותיו ממשנהו" (בג"ץ 6432/01 חסאן נ' כרמון (30.9.2001).

(וראו גם: בג"ץ 3550/02 ארמילאת נ' מפקד אזור חבל עזה (2.6.2002); בג"ץ 2776/05 חליפה נ' שר הפנים (17.11.2005); בג"ץ 2111/11 זר נ' משרד העבודה והרווחה, בפסקה 7 (18.9.2011)).

3.נוכח האמור הצענו לעותרים לחזור בהם מעתירתם תוך שמירת זכותו של כל אחד מהעותרים בנפרד לשוב ולפנות לבית משפט זה בעתירה נפרדת, בה תצורף אף הוועדה המקומית כמשיבה, וכן תוך התייחסות לטענה שהועלתה לפיה הפגיעה בהם אינה פועל-יוצא של התכנית הנדונה אלא תכנית קודמת.

העותרים נענו להצעתנו ובהתאם לכך העתירה נמחקת, בכפוף לאמור לעיל. לפנים משורת הדין לא יהא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בתשרי התשע"ט (3.10.2018).