עמותת תנו לחיות לחיות נ' רשות הטבע והגנים ואח'

פסק-דין

הנשיאה א' חיות:

1.העתירה דנן, שהוגשה בשנת 2015, נוגעת להיתרים שניתנים על ידי רשות הטבע והגנים (המשיבה 1) לשימוש בכלבי ציד לאיתור חזירי בר, ובחוקיות ההסדר הקבוע בסיפא לתקנה 6(ב) לתקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו-1976. לטענת העותרת תקנה זו עומדת בסתירה לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 ולחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן: חוק להגנת חיית הבר).

2.בדיון שהתקיים בעתירה ביום 26.10.2016 (בפני השופטים ס' ג'ובראן, צ' זילברטל ו נ' סולברג) הודיעו באי כוח המשיבה 1 כי היא פועלת לגיבוש נוהל שייתן מענה לסוגיות שעלו בעתירה, וביום 30.3.2017 הגישו המשיבים הודעה מעדכנת לפיה עבודת הכנת הנוהל הנ"ל הושלמה. ביום 19.2.2018 קיימנו דיון נוסף בעתירה ובסופו הורינו למשיבים להגיש התייחסות משלימה באשר לגורם המוסמך ליתן היתרים וכן באשר לפרוצדורה אשר על פיה מתבקש וניתן ההיתר, לרבות כל התנאים המוקדמים המתקיימים על פי הנוהל המאפשרים מתן ההיתר.

3.בהודעות שמסרו ציינו המשיבים, בין היתר, כי עמדתם היא שמנהל המשיבה 1 רשאי לאצול את הסמכות למתן היתרי צידה פרטניים לפי החוק להגנת חיית הבר לעובדי המשיבה 1 המצויים בדרג הניהולי. העותרת מצידה ציינה בתגובה כי אצילה זו אינה כדין, ונעשתה בהיעדר הסמכה בחוק. כמו כן, העלתה העותרת טענות נוספות באשר לנוהל שהותקן ובאשר להליך הגשת הבקשה לקבלת היתר צידה.

4.משגובש הנוהל שעל פיו ניתנים ההיתרים, אנו סבורים כי העתירה הנוכחית – שהוגשה כאמור לפני ניסוח הנוהל וגיבושו – מיצתה את עצמה ודינה להימחק. כל טענות העותרת ביחס לנוהל האמור ולפרוצדורה הננקטת מכוחו שמורות לה.

העתירה נמחקת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בתשרי התשע"ט (3.10.2018).