דניאל צבר נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

לדברי העותר, שמייצג את עצמו, הוא עובד הוראה בדרום הארץ. העתירה שלפנינו היא נדבך נוסף במסכת של הליכים שהעותר מנהל בבתי הדין לעבודה אל מול משרד החינוך, הסתדרות המורים בישראל וגורמים נוספים. ככל שניתן להבין מן העתירה, מבוקש בגדרה כי נורה על ביטול שורה של החלטות ופסקי דין שניתנו במסגרת אותם הליכים וכן כי נתערב באופן שבו אלה מתנהלים.

העתירה מתפרשת על פני חמישים עמודים בקירוב, שכוללים ערב רב של טענות בלתי מובנות, ולוקה בחוסר בהירות שלא מאפשר להידרש אליה. כבר בשל כך דינה של העתירה להידחות, וכך גם משום היותה כללית וכוללנית. לא הונח ביסודה של העתירה מסד עובדתי מפורט וקונקרטי, לא כל שכן תשתית משפטית המצדיקה התערבות בהחלטות בתי הדין לעבודה (בג"ץ 4475/20 ווילמוט נ' המועצה המקומית מטה יהודה (1.7.2020)).

זאת ועוד. למקרה העתירה הרושם הוא שזו אינה אלא ניסיון לתקוף מספר לא מבוטל של החלטות שניתנו בשנים האחרונות בעניינו של העותר, משל היה בית משפט זה ערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה – וזאת לא ניתן. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור נוספת על החלטות ופסקי דין של בתי הדין לעבודה, והתערבות בפסיקתן של ערכאות אלה תיעשה רק במקרים חריגים ובמשורה – מקום שנפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, וכאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות שיפוטית (בג"ץ 3812/17 סאיג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (20.07.2017); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673 (1986); וראו גם: בג"ץ 3542/20 עובד נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4 (14.6.2020)). העתירה דנן איננה מגלה על פניה עילה כלשהי המצדיקה התערבות באיזה מן ההחלטות שנזכרו בה, וזהו טעם נוסף לדחייתה.

התוצאה היא שהעתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה מאת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' בתמוז התש"ף (2.7.2020).