דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

גלינה יפימובה נ' נתיב – לשכת הקשר ואח'

פסק הדין בבג"ץ 3921/17 ניתן ביום 22 באוקטובר 2017.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

סוף דבר, העתירה נמחקת. המשיבים ישאו בהוצאות העותרת בסך 2,000 ש"ח. על מנת לאפשר לעותרת למצות הליכים, מניין הימים להגשת ערר יחל ביום פרסום פסק דין זה.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 22 באוקטובר 2017.

בית המשפט
בית המשפט העליון
מקרה
בג"ץ 3921/17
נפתח
2017
ניתן
22 באוקטובר 2017
משך
שני עמודים

ההרכב

  • י' עמית
  • נ' סולברג
  • ג' קרא

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 3921/17 גלינה יפימובה נ' נתיב – לשכת הקשר ואח' (22.10.2017)

הנוסח המלא של פסק הדין.

בבית המשפט העליון

בג"ץ 3921/17

לפני: כבוד השופט י' עמית · כבוד השופט נ' סולברג · כבוד השופט ג' קרא

העותרת: 1. גלינה יפימובה

נגד

המשיבים: 1. נתיב – לשכת הקשר · 2. שר הפנים · עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרת: עו"ד אלי גרביץ

בשם המשיבים: עו"ד שרון אבירם

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.בשנת 2015 פנתה העותרת לשגרירות ישראל במוסקבה בבקשה להכיר בה כזכאית למעמד בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950. הבקשה נדחתה, ללא החלטה בכתב, ולדברי העותרת היא הופנתה להגיש בקשה בישראל. ביום 20.6.2016, במהלך ביקור בישראל, הגישה המבקשת בקשה חוזרת ללשכת מינהל האוכלוסין באשדוד, והופנתה לראיון בפני נציג המשיב 1. ביום 2.1.2017 ניתן מענה לקוני לפנייתה של העותרת, ונמסר לה מטעם היועצת המשפטית של המשיב 1, כי המסמכים שהוצגו על ידה אינם מספקים ועולה חשש כבד בדבר מהימנותם. בקשתה של העותרת לקבל הסברים נוספים נדחתה על-ידי המשיב 1, שהמליץ לרשות האוכלוסין לדחות את בקשתה של העותרת.

2.ביום 14.5.2017, הוגשה העתירה שבפנינו, אשר במסגרתה התבקשנו להורות למשיבים "לספק הנמקה ברורה ובכתב מאילו טעמים סורבה בקשת העותרת לקבלת אשרות עולה [...] ולהעביר לידה את כל החומר בעניינם שבידי המשיבים". ביום 25.9.2017 הגישו המשיבים תגובה מקדמית לעתירה, במסגרתה נטען כי באותו יום הודיע המשיב 2 על החלטתו לסרב לבקשתה של העותרת, וההחלטה צורפה לתגובת המשיבים. נוכח התפתחות זו טענו המשיבים כי "העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה ודינה להימחק". העותרת התנגדה וביקשה להותיר את העתירה תלויה ועומדת, כדי לחסוך את הצורך בהגשת עתירות נוספות באותו עניין, ולחלופין ביקשה "להטיל על המשיבים הוצאות מרתיעות".

3.ניתן להבין את מורת רוחה של העותרת, ואולם משניתנה החלטה ברורה ועדכנית לאחר הגשת העתירה, דין העתירה להימחק. העותרת אף ציינה בעצמה כי "ככלל, משניתנה החלטה חדשה [...] יש לתקוף את ההחלטה החדשה במסגרת עתירה חדשה". בענייננו, הכלל זוכה למשנה תוקף משום שהדרך להשיג על ההחלטה היא באמצעות הגשת ערר.

יחד עם זאת, יש ממש בטענותיה של העותרת לעניין פסיקת ההוצאות. התייחסותם של המשיבים לפניותיה של העותרת אינה מניחה את הדעת, ורק לאחר הגשת העתירה התקבלה החלטה סדורה, מבלי שהמשיבים סיפקו הסבר להתנהלותם. בנסיבות אלה, סבורני כי היה צידוק להגשת העתירה, ו העותרת זכאית להוצאות שהושקעו בהגשת העתירה (השוו לבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994)). כמו כן נתתי משקל גם לכך שלא מדובר במקרה ראשון מסוגו (ראו, למשל, בג"ץ 4763/15 בורבקייז' נ' שר הפנים (8.5.2016)), ומן הראוי כי הלקחים יופקו. [במאמר מוסגר ו להסרת ספק, איננו נדרשים כלל לעניין היקף ההנמקה הראוי בכגון דא].

4.סוף דבר, העתירה נמחקת. המשיבים ישאו בהוצאות העותרת בסך 2,000 ש"ח. על מנת לאפשר לעותרת למצות הליכים, מניין הימים להגשת ערר יחל ביום פרסום פסק דין זה.

ניתן היום, ב' בחשון התשע"ח (22.10.2017).

שופטשופטשופט

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים