הדסים חברה לפיתוח חקלאי בע"מ נ' בית הדין האזורי לעבודה נצרת ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

העותרת העסיקה את המשיב 3 (להלן: המשיב) בתפקיד בכיר עד שנת 1992, עת נתפס בחשד לגניבה בידי שומר שהועסק על-ידי העותרת. המשיב הושעה מעבודתו תוך שהוסכם עמו כי עד לאחר החלטת המשטרה בדבר העמדתו לדין תמשך השעייתו, ובמידה ויועמד לדין, הוסכם כי מועד תחילת ההשעיה ייחשב למועד הפיטורין. בסוף שנת 1992 החליטה המשטרה על העמדתו של המשיב לדין בגין גניבה ובהתאם למוסכם שלחה העותרת ביום 12.12.92 מכתב פיטורין למשיב. ביום 5.6.97 זיכה בית משפט השלום את המשיב מעבירת הגניבה שיוחסה לו.

ביום 1.3.00, כשבע שנים לאחר הפסקת עבודתו של המשיב בפועל וכשלוש שנים לאחר שניתן פסק הדין המזכה, הגיש המשיב לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת תביעה כנגד העותרת לתשלום פיצויי פיטורין. בית הדין האזורי לעבודה דחה בפסק דינו מיום 8.11.00 את טענת העותרת בדבר התיישנות התביעה ובית הדין הארצי דחה ערעור על פסק הדין. בעתירה שבפנינו טוענת העותרת כי דחיית טענתה להתיישנות התביעה בטעות יסודה.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחים לה, שוכנענו כי דינה להידחות על הסף.

בית משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ועל פי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה משכבר הימים, יתערב בית משפט זה בפסיקותיו של בית הדין, רק כאשר נפלה בהם טעות משפטית מהותית, או כאשר הצדק מחייב את התערבותו (ראו: בג"צ 525/84 חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מ(1) 673). הנושאים שנדונו בפני בית הדין לעבודה מצויים בתחום סמכותו הייחודית ולא מצאנו בטענות העותרים הצדקה להתערבות בפסק דינו. שוכנענו כי לא נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית ואף לא מצאנו כי קיימים שיקולים המחייבים התערבות בית משפט זה מן הצדק.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ג' בסיון התשס"ד (23.5.2004).