יואל בלקר נ' שירות התעסוקה ואח'

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.העותר, המייצג את עצמו, משיג בעתירה כנגד החלטת רשמת בית הדין הארצי לעבודה (כב' הרשמת א' קוקה) בעש"ת 28609-06-17 מיום 14.1.2018, במסגרתה נדחתה בקשת העותר להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' רובוביץ-ברכש) בעל"ח 49232-02-17 מיום 9.3.2017, אשר נתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים במעמד הדיון לפניו (להלן: פסק הדין).

2.העותר הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בהסכמה לבית הדין הארצי לעבודה ולצדו בקשה להארכת המועד להגשת הערעור. בהחלטת הרשמת א' קוקה נקבע כי הודעת הערעור והבקשה להארכת המועד הוגשו באיחור ניכר של למעלה מחודשיים, מבלי שהעותר הצביע על טעם להארכת המועד ולאיחור הניכר בהגשת הערעור. עוד נקבע בהחלטה כי סיכויי הערעור נמוכים בשים לב לכך שמדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, וכן מאחר שהמבקש לא פעל על-פי אותה הסכמה. לאור זאת, דחתה רשמת בית הדין הארצי לעבודה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

כנגד החלטה זו נסבה העתירה שלפנינו.

3.דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי העומד לעותר. החלטת הרשמת הדוחה את בקשתו של העותר להארכת המועד להגשת הערעור היא "החלטה אחרת", עליה יש להשיג לפני בית הדין הארצי לעבודה (ראו: תקנה 79 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 הקובעת כי: "ערעור על החלטה אחרת של רשם בית הדין הארצי יוגש לבית הדין הארצי תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה אם ניתנה בפני המערער, או מהיום שבו הודעה לו ההחלטה אם ניתנה שלא בפניו..." ראו גם בג"ץ 5132/15 קגנוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 12 (7.9.2015)).

4.סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו באדר התשע"ח (13.3.2018).