ד"ר וליד עבד אלהאדי עיאד ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואח'

פסק-דין

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי), בה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להעביר זכויות בנכס נשוא ההתדיינות ולתפוס בו חזקה.

2.אלו הן עובדות המקרה, בקיצור רב: ביום 24.7.03 הוציא המשיב 1 תעודה מכוח סעיף 30 לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 (להלן - חוק נכסי נפקדים), לפיה נכס מקרקעין בכפר אבו-דיס (להלן - הנכס), שהיה שייך למורישם של המבקשים, הינו נכס נפקד ועל כן מוקנה הוא למשיב 1. ביום 18.3.04 הודיע המשיב 2 למבקשים על כוונתו לחכור מן המשיב 1 חלק מן הנכס לצרכים ביטחוניים. במועד מאוחר יותר תפסו כוחות הביטחון חזקה בנכס. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לפסק דין הצהרתי כי הנכס אינו נכס נפקד, או לחלופין, אם הנכס נפקד, כי המשיב 1 מחויב לשחררו. בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על המשיבים להעביר זכויות בנכס ולתפוס בו חזקה. בית משפט קמא דחה את הבקשה. הטעם המרכזי להחלטה היה קביעתו של בית המשפט כי סיכויי ההצלחה של התביעה העיקרית נמוכים. מכאן בקשת רשות ערעור זו. המבקשים גורסים כי יש מקום ליתן את צו המניעה המבוקש היות שסיכויי תביעתם גבוהים, והיות שהנכס נתפס בלא שנתמלאו התנאים וננקטו ההליכים הקבועים בחוק נכסי נפקדים. הבקשה לרשות ערעור תידון כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור בהתאם.

3.החלטתי להיעתר לבקשת רשות הערעור ככל שהיא נוגעת לצו המונע העברת זכויות בנכס. אף אם נצא מנקודת הנחה כי סיכויי התביעה אינם גבוהים, הרי שהעברת זכויות בנכס למשיב 2 או לגורם אחר עלולה לסכל את ביצועו של פסק הדין, אם בסופו של דבר יפסוק בית המשפט המחוזי לטובת המבקשים. משכך, על מנת למנוע גרימת נזק בלתי הפיך למבקשים, יש מקום לאסור על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בנכס, וזאת עד למתן פסק הדין בבית משפט קמא. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לצו השני אותו ביקשו המבקשים, האוסר על המשיבים לתפוס חזקה בנכס ולעשות בו שימוש. בעניין זה נוטה הכף לטובת המשיבים. כעולה מתשובת המשיבים, הנכס היה נטוש בעת שנתפס, ואף בשנים שקדמו לתפיסתו לא נעשה בו כל שימוש. מכאן, שלמבקשים לא ייגרם נזק משמעותי כתוצאה מהמשך המצב הקיים בו מוחזק הנכס על ידי כוחות הביטחון. מנגד, המשיבים עמדו על החשיבות הרבה הטמונה בהחזקת הנכס לצרכים ביטחוניים, שעניינם מניעת חדירת מחבלים לתחומי ישראל, אשר נובעת ממיקומו הטופוגרפי של הנכס. לנוכח השיקול הביטחוני האמור לא ראיתי לנכון, לעת הזו, לאסור על המשיבים להוסיף ולהחזיק בנכס.

4.אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בנכס עד למתן פסק דין בתביעה שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה בכל הנוגע להחזקת הנכס על ידי כוחות הביטחון. מאחר שהערעור התקבל בחלקו האחד ונדחה בחלקו האחר, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' בכסלו תשס"ה (16.11.04).