Skip to main content

Regulations1978

Section 1 of תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (הוצאות קבורה), תשל״ח–1978, תשלום מענק להוצאות קבורה.

1. תשלום מענק להוצאות קבורה

תיקון: תשל״ט, תש״ם, תשמ״א, תשמ״ב, תשמ״ג, תשנ״ז

(א)בני משפחה של נפגע שנפטר כתוצאה מפגיעת איבה (להלן – הנפגע) יהיו זכאים למענק לכיסוי הוצאות הקבורה על סמך הצהרה של אחד מבני המשפחה לגבי גובה ההוצאות, לפי האמור להלן:

(1)אם הנפגע נקבר בישראל – בסכום שלא יעלה על סכום השווה לשכר הממוצע כפי שהיה ב־1 בינואר שקדם ליום הפטירה; חל פיצוי לאחר מכן יוגדל המענק בשיעור הפיצוי; בפסקה זו, ”שכר ממוצע“ ו”פיצוי“ – כהגדרתם בסעיפים 1 ו־2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995;

(2)אם הנפגע אינו אזרח ישראל או תושב ישראל והוא נקבר מחוץ לישראל – בסכום שלא יעלה על 1,300 דולר של ארצות הברית של אמריקה.

(ב)לענין תקנת משנה (א) ייחשבו כהוצאות קבורה הוצאות המיועדות לאלה, כולן או חלקן:

(1)מודעות אבל;

(2)רכב ליווי;

(3)העברת הגופה מישוב אחד לישוב אחר;

(4)הקמת מצבה.

(ג) (1)(בוטלה).

(2)(בוטלה).

(3)הסכום המתקבל לפי תקנת משנה (א) יעוגל ל־10 השקלים הקרובים.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (הוצאות קבורה), תשל״ח–1978⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring