Order1958The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 1 of צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ח–1958, הגדרות.
1. הגדרות
תיקון: תשי״ט, תשכ״א, תשכ״ג, תשכ״ג־2, תשכ״ח
בצו זה –
”מילווה“, למעט –
(1)מילווה שניתן במטבע־חוץ ולקבלתו ולתנאיו ניתנה רשות מאת המפקח על מטבע־חוץ לפי תקנות ההגנה (כספים), 1941 (להלן – מילווה־חוץ);
(2)מילווה שניתן מתוך כספי מילווה־חוץ, אם הרשות לקבלתו כאמור בפסקה (1), ניתנה בתנאי שהוא ישמש למתן המילווה האמור;
(3)מילווה שניתן על ידי חברה שעסקה או חלק מעסקה הוא מתן מילווה, מתוך כספים שנתקבלו על ידיה במטבע־חוץ או במטבע ישראלי הנובע מפדיון איגרות מדינת ישראל, מילווה העצמאות או איגרות מדינת ישראל מילווה הפיתוח, תמורת הקצאת מניות באותה החברה אם המפקח על מטבע־חוץ נתן רשות לפי תקנות ההגנה (כספים), 1941, להקצאת המניות, ולקבלת הכספים והתנה שהם ישמשו למתן המילווה האמור, או אם המפקח על מטבע־חוץ נתן אישור למילווה האמור;
”מוסד בנקאי“ ו”מוסד כספי“ – כמשמעותו בחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954.
The text on this page is adapted from the entry צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ח–1958 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.