Section 6 of חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, התשפ״ה–2024, סדרי דין.

(א)בית המשפט רשאי להוציא צו הגבלה שיפוטי במעמד צד אחד, אם סבר כי יש בכך כדי למנוע פגיעה בשלומו ובביטחונו של אדם או של הציבור, וכי יש צורך מיידי בהוצאת הצו.

(ב)הוצא צו במעמד צד אחד, יתקיים הדיון בנוכחות הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום הוצאת הצו.

(ג)נקבע דיון כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של הצו, לבטלו או לשנותו.

(ד)בדיון כאמור בסעיף קטן (ב), לא ימסור בית המשפט העתק מראיה לאדם שכלפיו הוצא צו ההגבלה השיפוטי, ובכלל זה את הערכת המסוכנות המודיעינית בעניינו, אם שוכנע כי גילוי הראיה עלול לפגוע בשלום הציבור או בביטחונו, או לחשוף שיטות עבודה חסויות, וכי העניין שיש באי־גילויה עדיף מהצורך לגלותה לשם בירור האמת ועשיית הצדק (בסעיף זה – ראיה חסויה); בית המשפט רשאי, בטרם יקבל החלטה לפי סעיף זה, לעיין בראיה ולשמוע הסברים שלא בנוכחות האדם שכלפיו הוצא הצו או בא כוחו.

(ה)החליט בית המשפט שלא למסור העתק מהראיה כאמור בסעיף קטן (ד), יעביר לאדם שכלפיו הוצא צו ההגבלה השיפוטי תמצית מן המידע האמור בה, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע באינטרס שבשלו נקבע כי הראיה חסויה.

(ו)החליט בית המשפט שלא להיעתר לבקשה בדבר אי־גילוי ראיה כאמור בסעיף קטן (ד), רשאי נציג המשטרה להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת הראיה; הודיע כאמור, לא יתחשב בית המשפט בראיה זו לשם קבלת החלטתו, והיא לא תוצג לצד השני או לבא כוחו.

(ז)אין בהוראות לפי סעיף זה כדי לגרוע מכל זכות שלא למסור ראיה לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971.

(ח)בכל עניין של סדרי דין שאין עליו הוראה אחרת לפי חוק זה או בחיקוק אחר, ינהג בית המשפט, בדונו בבקשה בעניין צו הגבלה שיפוטי, בדרך הנראית לו הטובה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.