Section 47 of תקנות הטיס (שדות תעופה – מאפיינים פיזיים והפעלת שדה תעופה), התשפ״ו–2026, סימון צד מסלול הסעה.

(א)בעל רישיון ישרטט בגבול שבין משטח שאינו מיועד לשאת עומס (non-load-bearing surface) לבין משטח המיועד לשאת עומס (load-bearing surface), סימון צד מסלול הסעה (taxi side stripe marking), לפי הוראות אלה, אם נוכח לדעת כי לא ניתן להבחין ביניהם בקלות או אם הורה לו המנהל לעשות כן:

(1)סימון צד מסלול הסעה ישורטט לאורך קצה המשטח המיועד לשאת עומס, וקצהו החיצוני יחפוף את קצה המשטח האמור;

(2)סימון צד מסלול הסעה יורכב מצמד קווים מקבילים, רציפים, ברוחב של 0.15 מטרים האחד ובמרחק של 0.15 מטרים זה מזה.

(ב)נוכח המנהל לדעת כי קיים חשש לבלבול בין סימון צד מסלול הסעה לבין סימון ציר מסלול ההסעה, לרבות בהצטלבות מסלולי הסעה או בעיקול במסלול הסעה, ובמקום שבו עלול להיווצר ספק בדבר מיקומו של כלי הטיס לעומת סימון צד מסלול ההסעה, רשאי הוא להורות לבעל הרישיון כי לסימון צד מסלול ההסעה לפי תקנת משנה (א) יתווספו פסים רוחביים (additional transverse stripes) לפי תקנת משנה (ג).

(ג)בעל רישיון ישרטט פסים רוחביים כפי שהורה לו המנהל לפי תקנת משנה (ב), לפי ההוראות האלה:

(1)הם יהיו על גבי המשטח שאינו מיועד לשאת עומס;

(2)הם יהיו בניצב לסימון צד המסלול;

(3)השרטוט יהיה כך שהמרחק בין פס לפס לא יעלה על האורכים האלה:

(א)15 מטרים לאורכו של עיקול במסלול ההסעה;

(ב)30 מטרים לאורכו של מקטע ישר במסלול ההסעה;

(4)בכל פס מתקיימים גם אלה:

(א)הוא ברוחב של 0.90 מטרים;

(ב)הוא באורך של 7.50 מטרים, אלא אם כן הורה המנהל לבעל הרישיון אחרת.

(ד)בתקנה זו, ”משטח שאינו מיועד לשאת עומס“ – משטח בשדה התעופה, לרבות שולי מסלול הסעה, שולי משטח פנייה או חלק ממפרץ המתנה או מרחבה, שאינו מיועד לשאת עומס וששימוש בו בידי כלי טיס עלול לגרום נזק לכלי הטיס.