Section 40 of חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש״ט–1949, הקלות שונות.

(א)שר הממונה על ביצוע כל חוק שהוא, רשאי, לאחר התייעצות עם שר הבטחון ושר העבודה והביטוח העממי [שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים] –

(1)להתקין תקנות שתכליתן לפטור, בשלמות או באופן חלקי, חיילים משוחררים או נכי מלחמה, או סוג מסויים שבהם, מדרישות אותו החוק, או מחובות, מתנאים ומהגבלות המוטלים על פיו;

פורסמו תקנות החיילים המשוחררים (פטור מאגרת רשיון לסחור בטבק), תשי״א–1951.

פורסמו תקנות החיילים המשוחררים (פטור ממכרז פומבי בשירות המדינה לנכי מלחמה), תשכ״ט–1969.

(2)להתקין תקנות אשר לפיהן תינתן לחיילים משוחררים או לנכי מלחמה, או לסוג מסויים שבהם זכות קדימה לקבלת רשיונות לעסוק במקצוע, בתעשיה, במלאכה או במסחר.

(ב)לצורך סעיף זה רואים שר כממונה על ביצוע חוק, אם הוא נקבע בו במפורש כשר הממונה על ביצועו, או – כשהמדובר הוא בפקודה או בתקנות שעמדו בתקפן ביום ה׳ באייר תש״ח (14 במאי 1948) – אם נתונות בידו הסמכויות שהיו קודם בידי הנציב העליון או בידי הנציב העליון במועצתו על פי אותה הפקודה או אותן התקנות.

(ב1) (1)בסעיף קטן זה –

”חוק הביטוח הלאומי“ – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968;

”בן משפחה“ – כל אחד מאלה:

(1)בן זוג, ילדים או הורים של חייל;

(2)אח או אחות של חייל שנתקיימו בהם שניים מאלה:

(א)ועדה רפואית קבעה לפי סעיף 5(ג) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986, כי הם בלתי כשירים לשירות;

(ב)הכנסתם מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה אינה עולה על סכום השווה לפעמיים השכר הממוצע כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי, אם יש לו שלושה ילדים ובתוספת סכום השווה למחצית השכר הממוצע כאמור – בעד כל ילד נוסף;

”חייל“ – מי שמשרת או שירת בצבא הגנה לישראל, במשטרה או בשירות בתי הסוהר ומי ששירת לפני ו׳ באייר התש״ח (15 במאי 1948) בשירות צבאי שעליו הוכרז לפי סעיף 1(א)(2); סעיף 1(ג) לא יחול לגבי סעיף קטן זה;

”הענקה“ – תשלום חדשי לחייל או לבן משפחה בעד ילדיהם;

”המוסד“ – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי;

”נקודת קיצבה“ – כמשמעותה בסעיף 33א לפקודת מס הכנסה;

”ילד“ – לרבות –

(1)ילד חורג או ילד מאומץ;

(2)נכד שכל פרנסתו על החייל או על בן המשפחה;

(3)מי שאינו ילדו, אם הוכח כי בתקופה של שנים עשר חודשים פרנסתו היתה על החייל או על בן המשפחה;

ולמעט נערה נשואה, ובלבד שהילד נמצא בישראל ולא מלאו לו שמונה עשרה שנים והמונחים ”אם“ ו”אב“ יתפרשו בהתאם לכך.

(2)בשנים 1994, 1995 ו־1996 יהיו חייל או בן משפחה זכאים להענקה בעד ילדם השלישי ובעד כל ילד נוסף כל זמן שיש להם עוד שני ילדים בכירים מהם; החל משנת 1997 לא ישולמו הענקות לפי סעיף קטן זה.

פורסמו תקנות ההענקות לחיילים ולבני־משפחותיהם, תש״ל–1970.

(3)שיעורי ההענקה לילד יהיו לפי ערך נקודות קיצבה כמפורט להלן:

(4)האמור בסעיפים 104(ב), 106, 112, 114, 128, 129, 142 ו־230 לחוק הביטוח הלאומי יחול לענין הענקה כאמור בסעיף קטן זה בשינויים המחוייבים.

(5) (א)ההענקה תשולם לאמו של הילד, אולם אם הילד נמצא עם האב בלבד תשולם ההענקה לאב; ביקש ההורה שמשתלמת לו ההענקה לשלמה להורה השני – תשולם ההענקה לפי המבוקש; באין הורים – תשולם ההענקה לאפוטרופוס.

(ב)על אף האמור בפסקת משנה (א) רשאי המוסד לשלם את ההענקה למינהלת המקום שבו מוחזק הילד וכל החזקתו על אותו המקום.

(6) (א)המבקש הענקה יצרף לבקשה את המסמכים הדרושים להוכחת הזכאות או יציג אותם בפני המוסד.

(ב)המוסד רשאי לדרוש מהמבקש מסמכים נוספים או ראיות אחרות הנראים לו מועילים לבירור הבקשה.

(7) (א)הענקות לפי סעיף קטן זה ישולמו מאוצר המדינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי.

(ב)אוצר המדינה יעביר למוסד מדי חודש בחודשו את כל הכספים הדרושים לו כדי לבצע את התשלומים לפי סעיף קטן זה, לרבות ההוצאות המינהליות של המוסד הנובעות מביצוע סעיף קטן זה.

(ג)תקנות שיותקנו על ידי שר על פי סעיף זה כוחן עדיף מכוחו של כל חוק אחר.

(ד)בסעיף זה המונח ”שר“ כולל את ראש הממשלה.