The full text of חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, in 560 sections.

בחוק זה –

”בעל שליטה“ – כהגדרתו בסעיף 32 בפקודת מס הכנסה;

”המוסד“ – המוסד לביטוח לאומי הפועל על פי חוק זה;

”המועצה“ – מועצת המוסד האמורה בסעיף 8(ב);

”המינהלה“ – מינהלת המוסד האמורה בסעיף 8(ב);

”השר“ – שר העבודה והרווחה;

”ועדת העבודה והרווחה“ – ועדת העבודה והרווחה של הכנסת;

”בית הדין לעבודה“ – כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה;

”אשתו“ – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו;

”גיל הפרישה“ –

(1)לגבי גבר – הגיל הקבוע לו בהתאם לחודש לידתו בחלק א׳ בלוח א׳1;

(2)לגבי אישה – הגיל הקבוע לה בהתאם לחודש לידתה לפי חלק א׳ בלוח א׳1, ואם היא נולדה בשנת 1956 ואילך – הגיל הקבוע לה בהתאם לחוק גיל פרישה, התשס״ד–2004;

”גמול פרישה“ – גמול פרישה לפי הוראות סעיף 55 בחוק יישום תכנית ההתנתקות;

”גמלה“ – כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות הטבה לפי הסכם שנערך לפי סעיף 9, הענקה לפי סעיף 387 וגמלה לפי פרק י״ב או פרק י״ג ולמעט גמול והחזר הוצאות המשולמים לפי סעיף 17א;

”גמלת אזרח ותיק מיוחדת“ – גמלת זקנה מיוחדת המשתלמת מכוח הסכם בדבר מתן גמלאות אזרח ותיק ושאירים מיוחדות או מכוח הסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות לתושבי ישראל שחוק השבות אינו חל עליהם;

”דמי הסתגלות מיוחדים“ – דמי הסתגלות לפי הוראות סעיף 51 בחוק יישום תכנית ההתנתקות;

”הסכם בדבר מתן גמלאות אזרח ותיק ושאירים מיוחדות“ – הסכם בדבר מתן גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות שנערך לפי סעיף 9;

”חבר קיבוץ מתחדש“ – חבר קיבוץ מתחדש כמשמעותו בסעיף 54 לפקודת מס הכנסה;

”חברת מעטים“ – כמשמעותה בסעיף 76 בפקודת מס הכנסה;

”חוק ביטוח בריאות“ – חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994;

”חוק בית הדין לעבודה“ – חוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט–1969;

”חוק הבטחת הכנסה“ – חוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980;

”חוק האימוץ“ – חוק אימוץ ילדים, התשמ״א–1981;

”חוק הגנת השכר“ – חוק הגנת השכר, התשי״ח–1958;

”חוק המשטרה“ – חוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ״א–1981;

”חוק הנוער“ – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971;

”חוק הנכים“ – חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי״ט–1959 [נוסח משולב];

”חוק העונשין“ – חוק העונשין, התשל״ז–1977;

”חוק העמותות“ – חוק העמותות, התש״ם–1980;

”חוק השבות“ – חוק השבות, התש״י–1950;

”חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי“ – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018;

”חוק חופשה שנתית“ – חוק חופשה שנתית, התשי״א–1951;

”חוק חיילים משוחררים“ – חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש״ט–1949;

”חוק יישום תכנית ההתנתקות“ – חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס״ה–2005;

”חוק הכניסה לישראל“ – חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952;

”חוק משפחות חיילים“ – חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש״י–1950;

”חוק נכי המלחמה בנאצים“ – חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי״ד–1954;

”חוק נכי רדיפות הנאצים“ – חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי״ז–1957;

”חוק נפגעי פעולות איבה“ – חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש״ל–1970;

”חוק עבודת נשים“ – חוק עבודת נשים, התשי״ד–1954;

”חוק פיצויי פיטורים“ – חוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963;

”חוק שירות אזרחי“ – חוק שירות אזרחי, התשע״ז–2017;

”חוק שירות בטחון“ – חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986;

”חוק שירות בתי הסוהר“ – חוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים), התשמ״א–1981;

”חוק שירות המדינה“ – חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש״ל–1970;

”חוק שירות התעסוקה“ – חוק שירות התעסוקה, התשי״ט–1959;

”חוק שירותי הכבאות“ – (נמחקה);

”חוק שכר מינימום“ – חוק שכר מינימום, התשמ״ז–1987;

”חוק תגמול לחייל“ – חוק תגמול לחייל הנפגע בהצלת חיי הזולת, התשכ״ה–1965;

”ילד“ – לרבות ילד חורג וילד מאומץ ולמעט נער ונערה נשואים;

”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת מדי חודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

”מעביד“, ”מעסיק“ – מי שמעסיק אדם במסגרת יחסי עבודה;

”משרת בשירות לאומי–אזרחי“ – (הוראת שעה עד מועד הפקיעה של חוק שירות לאומי–אזרחי, התשע״ד–2014, ביום 31.8.2026, חלה גם על מי שהתחיל את שירותו לפני המועד האמור גם אחרי המועד האמור עד שייסים את שירותו): מי שמשרת בשירות לאומי–אזרחי כהגדרתו בחוק שירות לאומי–אזרחי, התשע״ד–2014;

”מתנדב בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית“ – מתנדב כהגדרתו בחוק שירות אזרחי;

”הסכום הבסיסי“ –

(1)לענין הגמלאות המפורטות בפסקה זו – 7,050 שקלים חדשים (נקוב לשנת 2005; בשנת 2025, 10,268 ש״ח; בשנת 2026, 10,514 ש״ח);

ואלה הגמלאות:

(א)מענק לידה ודמי לידה המשתלמים לפי הוראות סימנים ב׳ ו־ג׳ בפרק ג׳;

(ב)דמי פגיעה, קצבה לנכה עבודה, גמלאות ומענקים לתלויים, המשתלמים לפי הוראות סימנים ד׳, ה׳ ו־ח׳ בפרק ה׳;

(ג)דמי תאונה המשתלמים לפי הוראות פרק ו׳;

(ד)קצבת נכות המשתלמת לפי הוראות סימן ג׳ בפרק ט׳ (בשנת 2025, 10,979 ש״ח; בשנת 2026, 11,352 ש״ח);

(ה)מענק ליתום המשתלם לפי הוראות סימן ד׳ בפרק י״א;

(ו)תגמול למתנדב המשתלם לפי הוראות פרק י״ג;

(ז)מענק פטירה המשתלם לפי הוראות סימן ב׳ בפרק י״ד;

(ח)גמלאות המשתלמות מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות לפי הוראות סעיף 9;

(2)לעניין קצבת הילדים המשתלמת לפי הוראות סימן ב׳ בפרק ד׳, כמפורט להלן:

(א)בעד הילד הראשון והחמישי ואילך במניין ילדיו של ההורה – 150 שקלים חדשים (נקוב לשנת 2015; בשנים 2024–2025, 169 ש״ח; בשנת 2026, 173 ש״ח);

(ב)בעד הילד השני, השלישי והרביעי שבמניין ילדיו של ההורה – 188 שקלים חדשים (נקוב לשנת 2015; בשנים 2024–2025, 214 ש״ח; בשנת 2026, 219 ש״ח);

(ג)על אף האמור בפסקאות משנה (א) ו־(ב), לעניין גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, או תוספת כאמור בסעיף 68(ג) – 140 שקלים חדשים (נקוב לשנת 2015; בשנים 2024–2025, 158 ש״ח; בשנת 2026, 162 ש״ח);

(2א)(נמחקה);

(3)לענין כל גמלה שאינה מנויה בפסקאות (1) או (2) – 6,964 שקלים חדשים (נקוב לשנת 2005 בשנת 2025, 10,139 ש״ח; בשנת 2026, 10,382 ש״ח);

הסכום הבסיסי יעודכן כמפורט להלן:

(1)ביום א׳ בטבת התשס״ו (1 בינואר 2006) – לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני היום האמור לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005), בתוספת –

(א)לענין גמלה המשתלמת לפי הוראות סימן ח׳ בפרק ה׳ או לפי הוראות סימנים ג׳ ו־ד׳ שבפרק י״א – שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום כ״ז בטבת התשס״ג (1 בינואר 2003);

(ב)לענין גמלה שאינה מנויה בפסקת משנה (א) – השיעור שבו עודכן השכר הממוצע או שבה עודכנה נקודת הקצבה בשנים 2004 ו־2005, לפי הענין, לפי סעיפים 37(ג)(1) ו־38(ב) בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס״ב–2002;

(2)לעניין כל גמלה למעט קצבת ילדים המשתלמת לפי הוראות סימן ב׳ בפרק ד׳ – משנת 2007 ואילך – ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו יום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום 1 בינואר של השנה הקודמת;

(3)לעניין קצבת ילדים המשתלמת לפי הוראות סימן ב׳ בפרק ד׳ – משנת 2015 ואילך – ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו יום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום 1 בינואר של השנה הקודמת ואולם, ב־1 בינואר של שנת 2025 לא יתעדכנו הסכומים הקבועים בפסקה (2) לרישה של הגדרה זו, והם יהיו באותה שנה כפי שהיו ביום כ׳ בטבת התשפ״ד (1 בינואר 2024);

(4)על אף הוראת פסקה (2), לעניין קצבת נכות המשתלמת לפי הוראות סימן ג׳ בפרק ט׳ וכל קצבה ששיעורה נגזר ממנה – משנת 2023 ואילך – ב־1 בינואר של כל שנה לפי שיעור עליית השכר הממוצע, המעודכן באותו יום, לעומת השכר הממוצע המעודכן ב־1 בינואר של השנה שבה הקצבה עודכנה; ואולם, לעניין העדכון הראשון יחולו הוראות אלה:

(א)אם שיעור עליית השכר הממוצע, המעודכן באותו יום, לעומת השכר הממוצע לשנת 2020 עולה על 2.45% – לפי שיעור עליית השכר הממוצע, המעודכן באותו יום, לעומת השכר הממוצע המתוקן; בפסקה זו –

”השכר הממוצע לשנת 2020“ – השכר הממוצע כפי שעודכן ביום ד׳ בטבת התש״ף (1 בינואר 2020);

”השכר הממוצע המתוקן“ – השכר הממוצע לשנת 2020 בתוספת 2.45%;

(ב)אם שיעור עליית השכר הממוצע, המעודכן באותו יום, לעומת השכר הממוצע לשנת 2020 אינו עולה על 2.45% – יידחה העדכון לשנה שלאחר מכן ויחול לגביו האמור בפסקת משנה (א);

”עגונה“ – אשה נשואה שזה שנתיים נעלמו עקבות בן זוגה, לרבות אשה שבן זוגה נמצא, שלא בהסכמתה, תקופה כאמור בחוץ לארץ ולא נשא באותו זמן במזונותיה;

”עובד“ – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, ”בן משפחה“ – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות;

”עובד לשעה“ – עובד שהקשר בינו לבין מעבידו הוא לזמן פחות משבעה ימים, למעט עובד כאמור שלמעשה נמשך הקשר שבעה ימים או יותר;

”עובד עצמאי“, לענין שנת מס פלונית או חלק ממנה – מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן – משלח יד), והתקיים בו אחד מאלה:

(1)הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע;

(2)הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל־50% מהשכר הממוצע;

(3)הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א׳;

לענין הגדרה זו רשאי השר לקבוע שיטת חישוב של ממוצעים וכן שיעור אחר במקום השיעור הקבוע בלוח א׳;

פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (חישוב הממוצע של שעות עבודה והכנסה של עובד עצמאי), התשמ״ה–1985.

”פיצוי“ – תשלום של תוספת יוקר המשתלמת לפי המדד, תשלום של מקדמה על חשבון תוספת יוקר או תשלום פיצוי בעד התייקרות לעובדים השכירים במשק לפי הסדר בין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של העובדים במדינה לבין ארגון מעבידים שלדעת השר הינו ארגון יציג ונוגע בדבר;

”פקודת החברות“ – פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983;

”פקודת הנזיקין“ – פקודת הנזיקין [נוסח חדש];

”פקודת השותפויות“ – פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל״ה–1975;

”פקודת פשיטת הרגל“ – (נמחקה);

”קיבוץ מתחדש“ – כהגדרתו בסעיף 54 לפקודת מס הכנסה;

”קיבוץ שיתופי“ – כהגדרתו בסעיף 54 לפקודת מס הכנסה, לרבות מושב שיתופי או קיבוץ עירוני כהגדרתו בסעיף 61 לאותה פקודה שניתנה לגבי שומתו הוראה לפי אותו סעיף;

”קצבת התאמה“ – קצבת התאמה לפי הוראות סעיף 58א לחוק יישום תכנית ההתנתקות;

”שיעור הפיצוי“ – השיעור השווה לשיעור הגדלת שכר העבודה לעובדים השכירים במשק כתוצאה מתשלום הפיצוי;

”שירות לאומי“, ”התנדבות קהילתית“ ו”שירות אזרחי“ – כהגדרתם בחוק שירות אזרחי;

”השכר הממוצע“ – הצירוף של שניים אלה:

(1)הממוצע החודשי של השכר הממוצע למשרת שכיר בשלושת החודשים האחרונים שלגביהם היו נתונים בידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביום שקדם ליום העדכון (להלן בהגדרה זו – ממוצע השכר);

(2)תוספת לממוצע השכר בשיעור הפיצוי שניתן בתקופה שמתום שלושת החודשים ששימשו בסיס לחישוב ממוצע השכר ועד ליום העדכון;

לענין הגדרה זו, ”יום העדכון“ – 1 בינואר של כל שנת מס, ואם חל פיצוי לאחר מכן – 1 בחודש שבו חל הפיצוי; על כל שינוי בשכר הממוצע יפרסם השר הודעה ברשומות;

השכר הממוצע לפי הגדרה זאת: בשנת 2026, 13,566 ש״ח.

”שנת מס“ – כמשמעותה בפקודת מס הכנסה;

”תקופת אכשרה“ – פרק הזמן, בין שהוא רצוף ובין שאינו רצוף, שבו חייב אדם להיות מבוטח כאחד התנאים לגמלה.

(א)בסעיף זה –

”שכר מדוד“ – שכר ממוצע למשרת שכיר שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

נכון לשנת 2026, השכר הממוצע המדוד הוא 13,769 ש״ח.

”חודש שכר חריג“ – החודש האחרון של שנת מס וכן חודש שבו שולמו תוספות בעד ביגוד או בעד הבראה למרבית העובדים השכירים;

”שכר מדוד מתוקן“ – השכר המדוד של החודש האחרון שקדם לחודש שכר חריג (להלן – החודש הקודם), בתוספת 0.5% ממנו ובתוספת פיצוי שחל בחודש השכר החריג; היה החודש הקודם חודש שכר חריג, יובא בחשבון, לענין זה, במקום השכר המדוד של החודש הקודם, השכר המדוד של החודש האחרון שקדם לחודש הקודם בתוספת 0.5% ממנו ובתוספת פיצוי שחל בחודש הקודם.

(ב)בחישוב השכר הממוצע, לצורך גמלאות ודמי ביטוח, יחולו שינויים אלה:

(1)לגבי חודש שכר חריג, במקום השכר המדוד יובא בחשבון השכר המדוד המתוקן;

(2)השכר הממוצע יחושב בכפוף להוראות פסקה (1) ויוגדל בשיעור השווה לחלק השנים עשר של סך ההפרשים החודשיים לגבי שלושת חודשי השכר החריג האחרונים, ששכרם המדוד ידוע ביום העדכון; לענין זה, ”הפרש חודשי“ – ההפרש שבין השכר המדוד של חודש שכר חריג לבין השכר המדוד המתוקן של אותו חודש, מחולק בשכר המדוד המתוקן של החודש האמור;

(3)(פקעה).

(א)בסעיף זה –

”תקנות הכניסה“ – תקנות הכניסה לישראל, התשל״ד–1974;

”שנה“ – שנים עשר חודשים רצופים.

(ב)לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה:

(1)שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל;

(2)מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני, מרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן), התשכ״ח–1968;

(3)מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4, לפי תקנה 5 בתקנות הכניסה;

(3א)מי שבידו אשרה ורישיון לפי תקנה 5א לתקנות הכניסה;

(4)מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, לפי תקנה 6(א) בתקנות הכניסה – בתקופות שלהלן, לפי העניין:

(א)בשנה שתחילתה 183 ימים לפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור (בסעיף זה – השנה הקובעת) – אם התגורר כדין בישראל פחות מ־183 ימים באותה שנה;

(ב)בתקופה שלפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור – אם התגורר כדין בישראל בשנה הקובעת יותר מ־183 ימים;

(5)מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6(ג) בתקנות הכניסה, וכן קרובו של בעל אשרה ורישיון כאמור שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/4 לפי תקנה 6(ד) בתקנות הכניסה.

(ג)מי שאינו אזרח ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), לא יראו אותו כתושב ישראל בתקופות שלהלן, לפי העניין:

(1)בשנה הקובעת – אם התגורר כדין בישראל פחות מ־183 ימים באותה שנה;

(2)בתקופה שלפני יום מתן האשרה והרישיון כאמור – אם התגורר כדין בישראל בשנה הקובעת יותר מ־183 ימים.

(ד)על אף הוראות סעיף קטן (ב)(4), מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי כאמור באותו סעיף קטן, ניתנה לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, בתוך השנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, רשאי המוסד לראות בו תושב ישראל מיום מתן האשרה והרישיון.

לענין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה רואים כמעבידו; ואולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ שיתופי רואים את החבר כעובד, ואת הקיבוץ השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר, אף אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה.

(א)לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ מתחדש, העובד במפעל האגודה או מטעמה, כעובד, ואת האגודה כמעסיקו.

(ב)לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ מתחדש, שאינו עובד במפעל האגודה או מטעמה, כעובד או כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, לפי העניין.

אגודה שיתופית שהיא קיבוץ שיתופי ובמהלך שנת המס דיווחה למוסד כי שונה סיווגה מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש, או להיפך, יחול השינוי לעניין חוק זה החל משנת המס שלאחר המועד שבו שונה הסיווג.

בחבורת עובדים, בין שהיא תאגיד ובין שאינה תאגיד, רואים, לענין חוק זה, את כל אחד מבני החבורה כעובדו של האדם שמסר לחבורה את העבודה, אם היו רואים כך אילו היה קיים קשר ישיר בינו לבין כל אחד מבני החבורה.

עובד עצמאי שהיה למבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ייחשב כעובד עצמאי עד ליום שבו הודיע הוא למוסד, או שהמוסד הודיע לו בדואר או במסירה אישית אף שלא בדואר, על היותו למבוטח כאמור; ואולם רשאי המוסד, לפי שיקול דעתו ולבקשת העובד העצמאי או הזכאי לגמלה מכוחו, לראותו כעובד עצמאי או כמבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי למרות ההודעה האמורה או אף בהעדרה.

(א)השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בצו כי מבוטחים העוסקים בסוג עבודה פלוני או הנתונים בתנאי עבודה מיוחדים כמוגדר בצו, ייחשבו, לענין חוק זה, כעובדים או כעובדים עצמאיים או כמי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים; לענין זה, ייחשבו כסוגי עבודה גם עבודות המוגבלות בהיקפן או בזמן הדרוש לביצוען.

(ב)בצו לפי סעיף קטן (א) הקובע מי ייחשבו כעובדים ייקבע גם מי ייחשבו כמעבידיהם.

(ג)כוחו של צו לפי סעיף זה יפה על אף האמור בכל מקום אחר בחוק זה.

פורסם צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל״ב–1972.

(א)השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בצו כי מבוטחים שהם חברים בתאגיד או נושאי משרה בתאגיד, כמוגדר בצו, ייחשבו, לענין חוק זה, כעובדים או כעובדים עצמאיים או כמי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים.

(ב)צו לפי סעיף קטן (א) ייקבע, בשים לב, בין השאר, להיקף העסקים של התאגיד, לזהות החברים ונושאי המשרה בו ולפעולתם בתאגיד, ולשאר נסיבות הענין.

(ג)הוראות סעיף 6(ב) ו־(ג) יחולו על צו לפי סעיף זה.

(ד)בסעיף זה –

(1)”חברים בתאגיד“, שהוא חברה – בעלי מניות, לרבות בעל מניה בחברה שיש בה בעל מניה אחד;

(2)המונחים שבו יפורשו כמשמעותם לפי חוק החברות, התשנ״ט–1999, או לפי הדין החל על אותו תאגיד, והכל ככל שאין להם משמעות לפי חוק זה.

הוראות פרקים ז׳ ו־ח׳ לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים.

דין המדינה כשהיא מעבידה, לענין חוק זה, כדין כל מעביד אחר.

(א)המוסד לביטוח לאומי הוא תאגיד, כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית.

(ב)הרשות העליונה של המוסד היא המועצה; הרשות המנהלת והמבצעת של המוסד היא המינהלה.

(ג)המוסד יעמוד לפיקוחו הכללי של השר, והמינהלה חייבת להגיש לשר כל דין וחשבון וכל תעודה או פנקס שידרוש.

(ד)המוסד יעמוד לביקורתו של מבקר המדינה כאמור בסעיף 9(6) לחוק מבקר המדינה, התשי״ח–1958 [נוסח משולב], ומבקר המדינה יגיש עותק של הדין וחשבון שלו על פעולות המוסד לשר ולמועצה, נוסף לאלה שיש להגיש להם דין וחשבון לפי סעיף 15 לחוק האמור.

(א)המוסד, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה ועם המועצה ועל פי הסכם בינו לבין הממשלה או לבין גוף ציבורי שקבע השר על דעת הממשלה, רשאי ליתן בשם הממשלה או הגוף הציבורי, שלא בדרך קבע, לכלל תושבי המדינה או לסוגים מהם, הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר.

(ב)אוצר המדינה או הגוף הציבורי יחזירו למוסד כל סכום שהוציא למתן ההטבות האמורות, הכל כפי שנקבע בהסכם כאמור בסעיף קטן (א).

פורסם הסכם משרד הביטחון בדבר תשלום דמי לידה (לא פורסם).

פורסם הסכם בדבר גימלת ניידות (י״פ תשל״ז, 1813).

פורסם הסכם בדבר מתן דמי אבטלה למשוחררים מצבא הקבע (י״פ תשמ״א, 1967).

פורסם הסכם בדבר מתן תגמולים למי שנפגע מפעולות איבה ערב קום המדינה (י״פ תשמ״ב, 1729).

פורסם הסכם בדבר תשלום תגמולי מילואים לאנשי צוות אויר משוחררי צבא הקבע (י״פ תשמ״ה, 168).

פורסם הסכם בדבר מתן גִמלאות זִקנה ושאירים מיוחדות (י״פ תשמ״ט, 1778).

פורסם הסכם בדבר תשלום קיצבה לילד עולה (י״פ תשנ״ב, 299).

פורסם הסכם בדבר מתן גימלאות מיוחדות לעולים ומתיישבים התלויים בעזרת הזולת (י״פ תשנ״ג, 1336).

פורסם הסכם בדבר מימון הקמת מצבות לנפטרים גלמודים (י״פ תשנ״ד, 4536).

פורסם הסכם בדבר מתן מענק למי שנולדו לה בלידה אחת שלושה ילדים ויותר (י״פ תש״ס, 1932).

פורסם הסכם בדבר מתן הלוואות לרכישת רכב למוגבלים בניידות (י״פ תשס״ב, 3575).

פורסם הסכם בדבר תשלום תוספת לזכאים לקצבה מיוחדת ולגמלת ילד נכה הזקוקים למכונת הנשמה באופן רצוף (י״פ תשע״ה, 7092).

פורסם הסכם בדבר מימון העברת נפטרים לקבורה אזרחית (י״פ תשע״ז, 5003).

פורסם הסכם בדבר תשלום פיצוי לעצמאי בשירות מילואים (י״פ תשע״ז, 8080).

פורסם הסכם בדבר מתן הטבות סוציאליות למשפחות החטופים והנעדרים (י״פ תשפ״ד, 614).

פורסם הסכם בדבר מתן מענק אכלוס עצמאי לתושבים שהתפנו מבתיהם או שיצאו מבתיהם להתרעננות במסגרת מלחמת חרבות ברזל (י״פ תשפ״ד, 866).

פורסם הסכם בדבר מתן מענקי עידוד והמשך תעסוקה – מלחמת חרבות ברזל (י״פ תשפ״ד, 1528).

פורסם הסכם בדבר מתן מענק סיוע לתושבים בלתי מועסקים מישובים מפונים או מיישובים שתושביהם הוצאו להתרעננות במסגרת מלחמת חרבות ברזל (י״פ תשפ״ד, 5833).

פורסם הסכם בדבר מתן תגמול מיוחד חלף שכר לחטופים ולנעדרים – מלחמת חרבות ברזל (י״פ תשפ״ד, 6172).

פורסם הסכם בדבר מתן מענק חזרה ומענק חד־פעמי לתושבים שפונו או רועננו מבתיהם במסגרת מלחמת חרבות ברזל ואשר אין מניעה ביטחונית שישובו לישוביהם (י״פ תשפ״ד, 7084).

פורסם הסכם בדבר מתן מענק לתמרוץ תעסוקה בענף הבניין לאור מלחמת חרבות ברזל (י״פ תשפ״ד, 11094).

פורסם הסכם בדבר מתן מענק עידוד והמשך תעסוקה – מלחמת חרבות ברזל (י״פ תשפ״ה, 2358).

פורסם הסכם בדבר מתן מענק הסתגלות, מענק התארגנות ומענק חד־פעמי לתושבים שפונו או רועננו מבתיהם במסגרת מלחמת חרבות ברזל (י״פ תשפ״ה, 6022).

קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם שנערך לפי סעיף 9, או מכוח סעיף 387 או פרק י״ג, ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא.

(א)הרכב המועצה, דרך הקמתה ותנאי הפסקת החברות בה ייקבעו לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה.

פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (מועצת המוסד), תשי״ח–1958.

(ב)תקופת כהונתה של המועצה תהיה ארבע שנים.

המועצה –

(1)תפקח על פעולות המוסד והנהלתו;

(2)תייעץ לשר בבואו להתקין תקנות, חוץ מתקנות לפי סעיף 11(א) וסעיף 17א;

(3)רשאית להמליץ לפני השר על התקנת תקנות;

(4)תמלא כל תפקיד אחר המוטל עליה בחוק זה.

(א)המועצה רשאית למנות ועדות, מבין חבריה או שלא מבין חבריה, ולהעביר להן מסמכויותיה.

(ב)המועצה תמנה, לכל ענף מענפי הביטוח הקיימים לפי חוק זה, ועדה שתייעץ למנהל של אותו ענף.

השר יהיה יושב ראש המועצה; המועצה תבחר בסגן יושב ראש.

(א) (1)השר ימנה ועדה ציבורית מיוחדת לביטוח אבטלה (להלן – הועדה לביטוח אבטלה), והשר או מי שהשר מינהו לכך ישמש יושב ראש הועדה.

(2)חברי הועדה לביטוח אבטלה יהיו מתוך נציגי ארגוני העובדים והמעבידים כאמור בסעיף קטן (ב), עובדי משרד העבודה והרווחה ומשרד האוצר, ונציגי שירות התעסוקה.

(3)נציגי ארגוני העובדים והמעבידים יהוו, במספר שווה, שני שלישים ממספר חברי הועדה לביטוח אבטלה.

(ב)נציגי העובדים והמעבידים בועדה לביטוח אבטלה יתמנו לפי המלצת ארגוני העובדים וארגוני המעבידים שהם, לדעת השר, יציגים ונוגעים בדבר.

(ג)תקופת כהונתה של הועדה לביטוח אבטלה תהיה ארבע שנים.

(ד)הועדה לביטוח אבטלה מוסמכת –

(1)לייעץ לשר בהתוויית המדיניות של ביטוח אבטלה;

(2)לייעץ לשר בהתקנת תקנות הנוגעות לביטוח אבטלה;

(3)לאשר את תקציב ענף ביטוח האבטלה;

(4)לפקח על פעולות ביטוח האבטלה;

(5)למלא כל תפקיד אחר לפי פרק ז׳ שיטיל עליה השר.

(ה)סמכויות הועדה לביטוח אבטלה, בכל הענינים האמורים בסעיף קטן (ד), אינן נתונות בידי המועצה, ואולם אם במסגרת פרק ז׳ הטיל השר על הועדה לביטוח אבטלה תפקיד הנוגע גם לענפי ביטוח אחרים, יהא דינה, בכל הנוגע לאותו תפקיד, כדין כל ועדה שמונתה לפי סעיף 13.

(ו)הועדה לביטוח אבטלה רשאית למנות ועדות משנה, מבין חבריה או שלא מבין חבריה, ולהעביר להן מסמכויותיה.

(א) (1)השר ימנה ועדה ציבורית מיוחדת לענין שירות מילואים (להלן – הועדה לענין שירות מילואים), והשר או מי שהשר מינהו לכך ישמש יושב ראש הועדה.

(2)חברי הועדה לענין שירות מילואים יהיו נציג אחד של השר, נציג אחד של שר האוצר, נציג אחד של שר הבטחון, נציגי עובדים, נציגי מעבידים ונציגי עובדים עצמאיים.

(3)נציגי העובדים בועדה לענין שירות מילואים יתמנו לאחר התייעצות עם ארגון העובדים הארצי המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים; נציגי המעבידים יתמנו לאחר התייעצות עם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השר הם יציגים ונוגעים בדבר; נציגי העובדים העצמאיים בועדה לענין שירות מילואים יתמנו לאחר התייעצות עם ארגונים שלדעת השר הם מייצגים עובדים עצמאיים.

(ב)השר יקבע בהודעה ברשומות את מספר חברי הועדה לענין שירות מילואים שהם נציגי עובדים, נציגי מעבידים ונציגי עובדים עצמאיים, ובלבד שמספר נציגי העובדים יהיה כמספר נציגי המעבידים.

(ג)תקופת כהונתה של הועדה לענין שירות מילואים תהיה ארבע שנים.

(ד)הועדה לענין שירות מילואים מוסמכת, לענין הנושאים שבפרק י״ב –

(1)לייעץ לשר בהתוויית המדיניות;

(2)לייעץ לשר בהתקנת תקנות;

(3)לפקח על ביצוע הוראות הפרק;

(4)למלא כל תפקיד אחר שיטיל עליה השר.

(ה)סמכויות הועדה לענין שירות מילואים בכל הענינים האמורים בסעיף קטן (ד) אינן נתונות בידי המועצה, ואולם בענינים הנוגעים גם לענפי ביטוח של המוסד יהא דינה, בכל הנוגע לאותו ענין, כדין כל ועדה שמונתה לפי סעיף 13.

(ו)הועדה לענין שירות מילואים רשאית למנות ועדות משנה, מבין חבריה או שלא מבין חבריה, ולהעביר להן מסמכויותיה.

המועצה, ועדותיה, הועדה לביטוח אבטלה והועדה לענין שירות מילואים, יקבעו את סדרי דיוניהן ועבודתן, במידה שלא נקבעו בתקנות.

(א)חבר המועצה או חבר ועדה שאינו עובד המדינה, עובד גוף מתוקצב או עובד בגוף שאותו הוא מייצג במועצה או בועדה, זכאי לקבל מאת המוסד גמול בעבור השתתפות בישיבת המועצה או הועדה לפי הוראות סעיף קטן (ג) ובלבד שאינו מקבל, ממקור אחר, תמורה בעבור ההשתתפות.

(ב)חבר המועצה או חבר הועדה שאינו זכאי לגמול לפי הוראות סעיף קטן (א), זכאי לקבל מהמוסד החזר הוצאות שהוציא לצורך השתתפות בישיבות המועצה או הועדה לפי הוראות סעיף קטן (ג), ובלבד שאינו מקבל ממקור אחר החזר הוצאות.

(ג)השר, בהסכמת שר האוצר ובהתייעצות עם ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע כללים ותנאים שלפיהם ישלם המוסד גמול והחזר הוצאות לחבר המועצה או לחבר ועדה בהתאם להוראות סעיפים קטנים (א) ו־(ב) ואת שיעוריהם.

פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (כללים ותנאים לתשלום גמול והחזר הוצאות לחברי מועצה או לחברי ועדה), התשס״ב–2001.

(ד)בסעיף זה –

”עובד המדינה“ ו”עובד גוף מתוקצב“ – כהגדרתם בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985;

”ועדה“ – ועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 13 וכן ועדה ציבורית שמונתה לפי הוראות סעיפים 15 או 16 לרבות ועדות משנה שמונו לפי סעיפים אלה.

(א)חברי המינהלה יהיו המנהל הכללי של המוסד (להלן – מנהל המוסד), המשנה, הסגנים והחשב.

(ב)מנהל המוסד יהיה יושב ראש המינהלה.

(ג)המינהלה רשאית לאצול מסמכויותיה לחבר מחבריה.

קיומן של המועצה, של ועדה מועדותיה, של הועדה לביטוח אבטלה, של הועדה לענין שירות מילואים או של המינהלה, ותוקף החלטותיהן, לא ייפגעו מחמת שנתפנה מקומו של חבר או שהיה ליקוי במינויו.

השר, לאחר שהתייעץ עם המועצה, ימנה את מנהל המוסד שלמרותו יהיו נתונים עובדי המוסד, ורשאי הוא, באותה דרך, למנות לו משנה וסגנים.

השר, לאחר שהתייעץ עם מנהל המוסד, ימנה מנהל לכל אחד מענפי הביטוח שהם נושא חוק זה.

(א)במסגרת התקן שאישר השר תמנה המינהלה את יתר עובדי המוסד ותקבע את תפקידיהם וסמכויותיהם, להוציא את האקטואר של המוסד, שיתמנה בהתאם לסעיף 24, ואת מנהלי הסניפים, שיתמנו בהתאם לסעיף 23.

(ב)מינוים של עובדי המוסד לפי סעיף זה יהיה לפי הכללים הקבועים למינוי עובדי המדינה, בשינויים שהענין מחייבם, ותנאי עבודתם של עובדי המוסד יהיו כתנאי העבודה של עובדי המדינה.

השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פתיחת סניפים של המוסד ובדבר קביעת תחום פעולתם וסמכותם ומינוי מנהליהם.

פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (פתיחת סניפים ומינוי מנהליהם), תשל״ג–1973.

על אף הוראות חוק זה –

(1)חשב המוסד ימונה בידי החשב הכללי במשרד האוצר ויהיה עובד משרד האוצר; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מהוראות חוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959;

(2)הממונה על חשב המוסד יהיה החשב הכללי בלבד;

(3)המוסד לא יתקשר בכל עסקה ולא יוציא כל הוצאה כספית, אלא באישור חשב המוסד; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מן הצורך בקבלת אישורים אחרים להוצאה או להתקשרות כאמור לפי כל דין.

(א)השר ימנה את האקטואר של המוסד בהתייעצות עם המועצה.

(ב)נוסף לדין וחשבון האקטוארי, שיצורף לדין וחשבון הכספי השנתי בהתאם לסעיף 31(א), יגיש האקטואר של המוסד לשר ולמועצה דין וחשבון אקטוארי מלא עם תום כל שלוש שנות כספים.

(ב1)שר האוצר, בהסכמת השר, יורה לאקטואר של המוסד על אופן הגשת דין וחשבון אקטוארי מלא לפי סעיף זה, לרבות מתכונתו, תוכנו, מידת פירוטו וכללים לעריכתו, וכן מתכונת ההצהרות והביאורים שיש לצרף אליו, והכל בהתאם למתכונת עריכת דין וחשבון אקטוארי מלא במוסדות ביטחון סוציאלי בעולם, בשינויים המחויבים (בחוק זה – דין וחשבון אקטוארי מלא).

(ג)בפעולתו המקצועית לא יהיה האקטואר כפוף להוראות, והמינהלה חייבת להגיש לו את כל העזרה הדרושה לביצוע חובותיו המקצועיות.

(א)המינהלה תכין, לתאריך שקבעה המועצה, הצעת תקציב שנתי למוסד ותגיש אותה למועצה, אך רשאית המינהלה, בנסיבות מיוחדות באישור המועצה, להגיש תקציב לתקופה הקצרה משנה וכן תקציב מילואים (לכל אחד מאלה ייקרא – תקציב).

(ב)המועצה תדון בהצעת התקציב ותעביר אותה לאישורו של השר, בצירוף הערותיה והמלצותיה; העתק של הצעת התקציב ושל ההערות וההמלצות יומצא לועדת העבודה והרווחה.

השר רשאי, לאחר בירור במינהלה, לאשר את התקציב כפי שהוצע או בשינויים שימצא לנכון; התקציב המאושר ייחתם ביד השר וביד מנהל המוסד ויפורסם בדרך שיורה השר.

המינהלה אחראית להנהלה סדירה ויעילה של חשבונות המוסד.

(א)כל סכום שמשלמים למוסד כדמי ביטוח ייזקף לזכות חשבונות ענפי הביטוח השונים לפי יחס שיעורי דמי הביטוח הקבועים בלוח י׳, ואם לא שולמו דמי הביטוח במלואם יזקפו לזכות חשבונות ענפי הביטוח את הסכומים היחסיים.

(ב)לכל ענף ביטוח יתנהל חשבון נפרד; המוסד, בהסכמת ועדת הכספים של המועצה, יהיה רשאי להעביר סעיף, זכות או חובה, מחשבון ענף ביטוח אחד לחשבון ענף ביטוח אחר.

(ג)(נמחק).

(ד)ההוצאות הכלליות והמשותפות לענפי הביטוח השונים יחולקו בין החשבונות של ענפי הביטוח לפי כללים שהמליצה עליהם המועצה לאחר קבלת חוות דעתו של האקטואר של המוסד ובאישור השר.

על אף האמור בסעיף 28, הסכום שביום י״ג בטבת התשנ״ט (1 בינואר 1999) היה בחשבון ענף ביטוח שירות מילואים ייזקף, ביום האמור, לחשבון ענף ביטוח אבטלה; לענין סעיף זה, ”ענף ביטוח שירות מילואים“ – כמשמעותו בפרק ו׳4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968, כנוסחו ביום כ״ח בטבת התשנ״ה (31 בדצמבר 1994).

על אף הוראות סעיפים 28 ו־33, בתקופה שמיום כ״ג בטבת התש״ס (1 בינואר 2000) ועד יום ט׳ בטבת התשע״ה (31 בדצמבר 2014), יחולו הוראות אלה לענין ענף ביטוח אבטלה –

(1)ראה המוסד כי בחודש מסוים צפוי גירעון בענף ביטוח אבטלה, ייזקף באותו חודש הסכום החסר הצפוי מחשבון ענף ביטוח ילדים, בהתאם לאומדן הגירעון לאותו חודש;

(2)עם פרסום מאזן המוסד לפי סעיף 31, ייערך חשבון סופי של הגירעון בענף ביטוח אבטלה בשנת הכספים שלגביה פורסם המאזן, והיתרה תועבר מחשבון ענף ביטוח ילדים או תוחזר לענף זה, לפי הענין;

(3)לענין סעיף קטן זה, ”אומדן הגירעון“ – ההפרש שבין אומדן סכום הוצאות ענף ביטוח אבטלה הצפויות בחודש מסוים, לבין אומדן סכום התקבולים הצפויים מדמי ביטוח אבטלה באותו חודש, לרבות סכום השווה לחלק היחסי מהסכומים שאוצר המדינה שילם למוסד בעד אותו חודש לפי סעיף 32(ג1), המחושב לפי אומדן התקבולים לענף ביטוח אבטלה.

הענקת אבטלה, לפי סעיף 178, תשולם מחשבון מיוחד על פי הקצבה מיוחדת של ענף ביטוח אבטלה, שתיקבע באישור ועדת העבודה והרווחה.

(א)המוסד ישפה את שירות התעסוקה על כל הוצאה שהוציא במסגרת תפקידיו לפי פרק ז׳.

(ב)כל הוצאה כאמור תיזקף על חשבון ענף ביטוח אבטלה.

(ג)סכומי ההוצאה ודרכי השיפוי ייקבעו בהסכם שייערך בין המוסד לבין שירות התעסוקה.

(א)תוך ששה חודשים מתום שנת כספים תגיש המינהלה למועצה ולשר מאזן ודין וחשבון כספי שאליו יצורף דין וחשבון של האקטואר של המוסד.

(ב)המאזן והדין וחשבון הכספי יפורסמו בדרך שיורה השר.

(ג)שנת הכספים של המוסד תהיה כשנת הכספים של המדינה.

(א)אוצר המדינה יקציב למוסד, לכל שנת כספים, סכום השווה לשיעור כמפורט להלן (מינואר 2016 עד 1.12.2016, 45.1%; מיום 2.12.2016 עד 31.12.2016, 91.3%; בשנת 2017, 50.58%; מתחילת 2018 עד 28.2.2018, 51.94%; בשנת 2019, 53.57%; החל מיום 1.3.2018 החל משנת 2018 החל מיום 1.3.2018, כמפורט להלן) מהתקבולים שגבה המוסד בכל ענפי הביטוח השונים כקבוע בלוח י׳ ומתשלומי אוצר המדינה לפי סעיף קטן (ג1); השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת ובהסכמת שר האוצר, רשאי לשנות את השיעור הקבוע בסעיף קטן זה;

(1)בשנת 2018 – 57.16 אחוזים;

(2)בשנת 2019 – 55.96 אחוזים;

(3)בשנת 2020 – 55.74 אחוזים;

(4)בשנת 2021 – 57.26 אחוזים;

(5)בשנת 2022 – 53.89 אחוזים;

(6)בשנת 2023 – 58.88 אחוזים;

(7)בשנת 2024 – 59.81 אחוזים;

(8)בשנת 2025 – 47.07 אחוזים;

(9)בשנת 2026 – 44.57 אחוזים;

(10)בשנת 2027 – 55.40 אחוזים;

(11)בשנת 2028 – 56.47 אחוזים;

(12)בשנת 2029 ואילך – 56.52 אחוזים.

(ב)(בוטל).

(ג)(בוטל).

(ג1) (1)נוסף על ההקצבות לפי סעיף קטן (א), יקציב אוצר המדינה למוסד, מדי חודש, סכום השווה לצירופם של שני אלה:

(א)סכום השווה ל־7.10% מסך כל התקבולים שגבה המוסד ממעבידים בחודש שלגביו מחושב התשלום;

(ב)סכום השווה ל־5.65% מסך כל התקבולים שגבה המוסד מעובדים עצמאיים בחודש שלגביו מחושב התשלום;

הסכומים האמורים בסעיף קטן זה ובסעיף קטן (א) יחולקו בין ענפי הביטוח השונים כאמור בלוח י׳.

(2)לענין סעיף קטן זה, ”תקבולים“ – כל התקבולים שגבה המוסד לפי הוראות חוק זה.

(ג2)אוצר המדינה ישפה את המוסד על ההוצאות שהוציא למתן מענק אשפוז לפי הוראות לוח ב׳1.

(ג3)(בוטל).

(ד)(בוטל).

(ה)(בוטל).

(ו)אופן תשלום ההקצבה ייקבע בהסכם, בין המוסד לבין השר, שיאושר על ידי שר האוצר.

(ז) (1)אוצר המדינה ישפה את המוסד, בכל שנת כספים, בסכומים אלה:

(א)סכום השווה למכפלת שני אלה:

(1)ההפרש בין שיעור הגידול באוכלוסיית זכאי קצבאות האזרח הוותיק והשאירים ובין שיעור הגידול באוכלוסייה הכללית בשנה הקודמת, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

(2)סך קצבאות האזרח הוותיק והשאירים ששולמו בשנה הקודמת;

(ב)סכום השווה למכפלת שני אלה:

(1)ההפרש בין שיעור הגידול באוכלוסיית זכאי קצבת סיעוד ובין שיעור הגידול באוכלוסייה הכללית בשנה הקודמת, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

(2)סך קצבאות הסיעוד ששולמו בשנה הקודמת.

(2)סכום השיפוי לפי פסקה (1) לא יעלה על 750 מיליון שקלים חדשים בשנה (בסעיף זה – התקרה); התקרה תתעדכן ב־1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני אותו מועד לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני 1 בינואר של השנה הקודמת.

(ח)אוצר המדינה ישפה את המוסד, בכל שנת כספים, על הסכומים שהוציא בשל סעיפים 74ב(ה) ו־74ג(א).

(ט)(פקע).

(י)(פקע).

(יא)(פקע).

(בוטל).

כספי המוסד שאינם מיועדים לכיסוי הוצאות והתחייבויות שוטפות תשקיע המינהלה בהשקעות קונסטרוקטיביות, בהתאם להמלצות המועצה שאישר השר, ובמסגרת ההשקעות המותרות למוסד לפי התקנות שהתקין השר בהסכמת שר האוצר, אם התקין תקנות כאלה.

המינהלה רשאית, באישור השר, לקבל הלוואות בשם המוסד בשעבוד נכסים להבטחת סילוקן או בלי שעבוד כזה.

(א)המינהלה רשאית על פי המלצת המועצה, ובנושא הנוגע לביטוח אבטלה – על פי המלצת הועדה לביטוח אבטלה, ובאישור השר, ליתן הענקות, במסגרת התקציב שאושר לפי סעיף 26, למוסד לבטיחות וגיהות, לכל תאגיד או גוף אחר העוסקים בקידום פעולות הבטיחות בעבודה, לעריכת מחקרים בתחומי הביטוח הסוציאלי והאבטלה וכן לבדיקות נסיוניות של תכניות לשם תכנון הביטוח הסוציאלי.

(ב)הסכום הכולל של התחייבויות המינהלה, בשנת כספים פלונית, למתן הענקות לפי סעיף קטן (א), למעט הענקות למוסד לבטיחות וגיהות ולעריכת מחקרים בתחומי הביטוח הסוציאלי והאבטלה, לא יעלה על 28 מיליון שקלים חדשים.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב) –

(1)המינהלה רשאית, לפי המלצה ובאישור כאמור בסעיף קטן (א), ובהסכמת שר האוצר, להתחייב לתת הענקות כאמור בסעיף קטן (ב), בסכום העולה על הסכום הקבוע בו, ובלבד שסכום ההתחייבויות הנוסף יופחת מהסכום הכולל שבו תהיה המינהלה רשאית להתחייב בשתי שנות הכספים הבאות, באופן שתקבע בהסכמת שר האוצר;

(2)התחייבה המינהלה, בשנת כספים מסוימת, לתת הענקות כאמור בסעיף קטן (ב) בסכום הנמוך מהסכום הקבוע בו, רשאית היא, לפי המלצה ובאישור כאמור בסעיף קטן (א), להתחייב בשנת הכספים שלאחריה בסכום הקבוע בסעיף קטן (ב), בתוספת סכום ההפרש או בתוספת 20% מהסכום הקבוע בסעיף קטן (ב), לפי הנמוך; לענין זה, ”סכום ההפרש“ – סכום השווה להפרש שבין הסכום הקבוע בסעיף קטן (ב) לבין הסכום שבו התחייבה המינהלה בשנת הכספים המסוימת;

(3)בוטלה התחייבות שניתנה לפי סעיף זה, בשנת הכספים שבה ניתנה ההתחייבות או באחת משתי שנות הכספים שלאחריה, רשאית המינהלה, לפי המלצה ובאישור כאמור בסעיף קטן (א), להתחייב, בשנת הכספים שבה בוטלה ההתחייבות או בשנת הכספים שלאחריה, בסכום השווה לסכום המרבי שבו היא רשאית להתחייב באותה שנת כספים לפי סעיף קטן (ב) ופסקאות (1) ו־(2), בתוספת סכום ההתחייבות שבוטלה כאמור.

(ד)הסכום הקבוע בסעיף קטן (ב) יעודכן ב־1 בינואר של כל שנה לפי השינוי במדד ביחס ל־1 בינואר של השנה שקדמה לה; לענין זה, ”מדד“ – מדד שיקבע השר בצו בהסכמת שר האוצר.

(ה)בסעיף זה –

”התחייבויות“ – לרבות התחייבויות לגבי שנות הכספים הבאות;

”המוסד לבטיחות וגיהות“ – המוסד לבטיחות וגיהות שהוקם לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי״ד–1954.

על פי החלטת המועצה שאישר השר, תרכוש המינהלה מקרקעין למוסד לצרכיו.

לענין חובת תשלום מסים, אגרות ותשלומי חובה אחרים, דין המוסד כדין המדינה.

בפרק זה –

”לידה“ – לידת ולד חי או לידה אחרי עשרים ושניים שבועות של הריון;

”הכשרה מקצועית“ – הכשרה מקצועית או שיקום מקצועי, לפי מבחנים ובתנאים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה.

(א)מבוטחת למענק אשפוז, למענק לידה ולקצבת לידה היא אחת מאלה:

(1)מבוטחת לפי פרק י״א או אשת מבוטח לפי פרק י״א, אף אם הלידה אירעה מחוץ לישראל;

(2)עובדת או עובדת עצמאית המועסקת בישראל או אשת עובד או עובד עצמאי המועסק בישראל ששה חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה, אף אם כל אלה אינם תושבי ישראל, ובלבד שהלידה אירעה בישראל; פסקה זו לא תחול על מי שמתגורר באזור ואינו תושב ישראל באזור, והכל כהגדרתם בסעיף 378.

(ב)מבוטחת לדמי לידה היא אחת מאלה:

(1)עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל;

(2)אשה שמלאו לה 18 שנים והיא נמצאת בהכשרה מקצועית.

המוסד רשאי –

(1)לתת גמלה לפי פרק זה אף למי שאינה מבוטחת אם היתה מבוטחת אילו מלאו לה 18 שנים;

(2)לתת מענק לידה לתושבת ישראל אף אם אינה מבוטחת.

(א)מבוטחת שהזדקקה לאשפוז בקשר ללידה זכאית –

(1)למענק אשפוז;

(2)למענק לידה;

(3)לקצבת לידה, אם ילדה יותר משני ילדים בלידה אחת.

(ב)אם אין המבוטחת בחיים, זכאי למענק הלידה ולקצבת הלידה בעלה או האפוטרופוס על הנולד, לפי הענין.

(ג) (1)נוסף על הוראות סעיף קטן (א), מבוטחת שילדה זכאית למענק לידה גם אם לא הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה, ובלבד שמיילדת או רופא אישרו, בתצהיר שנתנה המיילדת או בתעודת רופא, לפי העניין, כאמור בפסקה (2), כי הם נכחו בלידה וכי היא התקיימה בהתאם להוראות חוזרי משרד הבריאות בעניין לידות בית כפי שהם מפורסמים באתר האינטרנט של משרד הבריאות, לרבות ההוראה בדבר מסירת מידע ליולדת לגבי ביצוע בדיקות סקר יילודים לזיהוי מוקדם של מחלות.

(2)תנאי לקבלת מענק לידה כאמור בפסקה (1) הוא מסירת תצהיר מאת מיילדת או תעודת רופא, כאמור באותה פסקה, למשרד הבריאות, באופן שיורה המשרד; משרד הבריאות ידווח למוסד לגבי תצהיר או תעודת רופא שנמסרו לו כאמור באופן שעליו יוסכם בין המוסד למשרד הבריאות.

(3)המוסד רשאי לתת הוראות בדבר אופן הגשת תביעה למענק לפי סעיף קטן זה ותשלומו.

(א)השירותים שיינתנו ליולדת וליילוד במסגרת אשפוז, סכום מענק האשפוז והכללים שלפיהם יעודכן המענק, יהיו כאמור בלוח ב׳1.

(ב)מענק האשפוז ישולם לבית החולים או למוסד הרפואי שבו אושפזה המבוטחת בקשר ללידה, על פי תביעה שתוגש באמצעות בית החולים או המוסד הרפואי, על גבי טופס שקבע לכך המוסד.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב), אם אירעה הלידה מחוץ לישראל בבית חולים או במוסד רפואי שהתביעה למענק אשפוז אינה ניתנת להגשה באמצעותו, ישולם מענק האשפוז למבוטחת בסכום השווה להוצאות האשפוז שהיו לה בקשר ללידה, ובלבד שסכום זה לא יעלה על סכום מענק האשפוז שנקבע, לפי הענין, בלוח ב׳1, כפי שהיה במועד שבו ילדה המבוטחת.

(א)נולד ילד אחד, ישלם המוסד למבוטחת, מענק לידה –

(1)בשיעור של 20% מהסכום הבסיסי, אם הוא הילד הראשון שבעדו משולם מענק באותה משפחה;

(1א)בשיעור של 9% מהסכום הבסיסי, אם הוא הילד השני שבעדו משולם מענק באותה משפחה;

(2)בשיעור של 6% מהסכום הבסיסי, אם הוא הילד השלישי ואילך, שבעדו משולם מענק באותה משפחה;

לענין זה, ”משפחה“ – בני זוג שהם הוריו של הילד או הורה עצמאי כהגדרתו בחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ״ב–1992.

(ב)נולדו שני ילדים או יותר בלידה אחת, ישלם המוסד, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), מענק לידה בשיעורים אלה:

(1)בעד שני ילדים – 100% מהסכום הבסיסי;

(2)בעד כל ילד נוסף – 50% מהסכום הבסיסי.

(ג)(בוטל).

(א)נולדו, בלידה אחת, יותר משני ילדים, ישלם המוסד למבוטחת, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), קצבת לידה חודשית בשיעורים אלה:

(1)בעד שלושה ילדים – 50% מהסכום הבסיסי;

(2)בעד ארבעה ילדים – 75% מהסכום הבסיסי;

(3)בעד חמישה ילדים או יותר – 100% מהסכום הבסיסי.

(ב)קצבת הלידה תשולם בעד התקופה המתחילה ב־1 בחודש שלאחר הלידה והמסתיימת בתום תשעה חודשים ממועד זה.

(ג)הקצבה תשולם לפי מספר הילדים שהיו בחיים ב־1 בחודש שבעדו משתלמת הקצבה, ואולם בעד החודש הראשון שלאחר חודש הלידה תשולם הקצבה לפי מספר הילדים שהיו בחיים בתום שלושים ימים מיום הלידה.

(בוטל).

המוסד רשאי לכרות הסכם עם מגן דוד אדום בישראל בדבר התנאים שבהם תועבר זכאית למענק לידה, במקרים מיוחדים, לבית חולים או למוסד רפואי אחר או בחזרה למעונה.

בסימן זה –

”היום הקובע“ – היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; ולענין מבוטחת שזכאית לדמי הסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור – היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי הסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון;

”יום הלידה המשוער“ – היום שנקבע כיום הלידה המשוער, באישור רפואי שניתן בהתאם לתקנות שהתקין השר.

(א)המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.

(ב)המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ג) או 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

(1)הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;

(2)שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, ”היום הקובע“ – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;

(3)אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן כאמור בסעיף 50(א) או בסעיף 51, לפי העניין;

(4)פרק הזמן שבו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו כאמור לא יפחת משבעה ימים, ובלבד שלעניין תשלום לזכאי לפי סעיף 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים, פרק זמן זה הוא בסוף פרק הזמן שבעדו משולמים דמי לידה לפי סעיף 50(א) ובטרם סיומו, ובת זוגו חזרה לעבוד לפי הוראות סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה:

(1)תקופה של ששה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה, אלא אם כן התקיימו התנאים האמורים בסעיף 6(ג) לחוק עבודת נשים;

(2)תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה; ואולם, אם התקיימו התנאים האמורים בסעיף 6(ג) לחוק עבודת נשים – ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) גם בעד התקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה, ובלבד שלא ישולמו לזכאי ולאשתו דמי לידה בעד פרק זמן העולה על משך תקופת הזכאות לדמי לידה לפי סעיפים 50 ו־51;

(3)תקופה הפחותה משבעה ימים רצופים.

(ד)דמי לידה ליום לפי סעיף קטן (ב) או (ד1) הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לענין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו־56, בשינויים המחויבים.

(ד1)המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ח)(1ב) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

(1)הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;

(2)שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, ”היום הקובע“ – היום שבו הפסיק לעבוד לרגל תקופת הלידה וההורות;

(3)אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, והיא הסכימה בכתב לוותר על דמי הלידה שהיא זכאית להם בעד השבוע האחרון של פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה לפי הוראות סעיפים 50 ו־51 ולא שולמו לה דמי לידה בעד אותו שבוע.

(ה) (1)עובד הזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

(א)הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;

(ב)שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, ”היום הקובע“ – יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד לפי המאוחר;

(ג)בת זוגו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי לידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א);

(ד)פרק הזמן שבו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו כאמור לא יפחת משבעה ימים, ובלבד שפרק זמן זה הוא בסוף פרק הזמן שבעדו משולמים דמי לידה לפי סעיף 50(א) ובטרם סיומו.

(2)על אף הוראות פסקה (1), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור באותה פסקה בעד תקופות אלה:

(א)תקופה שבעדה שולמו לבת זוגו דמי לידה;

(ב)תקופה הפחותה משבעה ימים רצופים.

(3)דמי לידה ליום לפי סעיף קטן זה הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו־56, בשינויים המחויבים.

(4)דמי הלידה לפי סעיף קטן זה ישולמו לבת זוגו של הזכאי לדמי הלידה.

(5)רופא שהסמיך לכך המוסד (בפסקה זו – רופא מוסמך) רשאי לדרוש, בכל עת, הבהרות ופרטים נוספים, לרבות רישומים רפואיים, בכל עניין הקשור באישור הרפואי שניתן לפי סעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים, ולחוות דעתו בדבר מסוגלות בת הזוג לטפל בילדה; פקיד התביעות רשאי, בהחלטתו בתביעה לדמי לידה לפי סעיף קטן זה, להביא בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך.

(א)על אף הוראות סימן זה, מבוטחת שמתקיימים בה התנאים המפורטים להלן, תהיה זכאית לדמי לידה בהתאם להוראות סימן זה, ויראו לעניין זה את היום שבו הפסיקה לעבוד לאחרונה כיום הקובע כהגדרתו בסעיף 48:

(1)היא ילדה בתקופה שמיום י״א באב התש״ף (1 באוגוסט 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א;

(2)היא אינה זכאית לדמי לידה לפי סימן זה משום שלא מתקיים לגביה האמור בהגדרה ”היום הקובע“ שבסעיף 48;

(3)היא הייתה זכאית לדמי אבטלה בתכוף לפני יום הלידה.

(ב)אוצר המדינה ישפה את המוסד על כל ההוצאות הכרוכות בתשלום דמי הלידה לפי סעיף קטן (א), לרבות ההוצאות המינהליות הכרוכות בתשלום כאמור.

(ג)סעיף זה יעמוד בתוקפו בתקופה שמיום כ״ח בטבת התשפ״א (12 בינואר 2021) עד יום כ״ז בטבת התשפ״ב (31 בדצמבר 2021), והוא יחול על לידה שאירעה בתקופה שמיום י״א באב התש״ף (1 באוגוסט 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א, אולם תשלומים מכוחו לא ישולמו לפני יום כ״ח באדר התשפ״א (12 במרס 2021).

(הוראת שעה מיום 31.3.2026 עד יום 31.3.2027):

על אף הוראות סימן זה, מבוטחת שמתקיימים בה התנאים המפורטים להלן, תהיה זכאית לדמי לידה בהתאם להוראות סימן זה:

(1)היא ילדה בתקופה שמיום י״א באדר התשפ״ו (28 בפברואר 2026) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179כח;

(2)היא הייתה זכאית לדמי אבטלה בתקופה הקובעת לפי הוראות סימן ט׳ לפרק ז׳;

(3)היא אינה זכאית לדמי לידה לפי סימן זה בשל כך שלא מתקיים לגביה האמור בסעיף 50(א)(1) או (2), ואולם אם מצרפים את תקופת הזכאות לדמי אבטלה לפי פסקה (2) לתקופה שקדמה ליום הקובע היא הייתה זכאית לדמי לידה כאמור בסעיף 50(א)(1) או (2).

(א)מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

(1)בעד פרק זמן של 15 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;

(2)בעד פרק זמן של 8 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.

(ב)לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח:

(1)תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי הסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה׳ בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י״ב או תגמול לפי פרקים י״ג או י״ג1 בשל נכות שדרגתה 100%;

(2)תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180;

(3)שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום;

(4)תקופה שבה היתה האשה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובלבד שעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע;

(5)תקופה שבה היתה האשה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו אירעה הלידה.

(ג)השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע נסיבות, תנאים וכללים שלפיהם ייראו התקופות האמורות בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (ב), כולן או מקצתן, תקופות שבעדן שולמו דמי ביטוח אף אם תקופות אלה חלו לאחר היום הקובע.

(א)מבוטחת שהיא עובדת שזכאית להאריך את תקופת הלידה וההורות, בשל אחת או יותר מהסיבות האמורות בסעיפים קטנים (ב1) ו־(ד) שבסעיף 6 לחוק עבודת נשים, והודיעה למוסד על מימוש זכותה זו, תהיה זכאית בעד תקופת ההארכה כמפורט באותם סעיפים קטנים, לדמי לידה נוספים על דמי הלידה שהיא זכאית להם לפי סעיף 50, ובלבד שדמי הלידה הנוספים כאמור, לא ישולמו בעד פרק הזמן העולה על –

(1)20 שבועות – אם היא זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(1);

(2)12 שבועות – אם היא זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(2).

(א1)מבוטחת שהיא עובדת שזכאית להאריך את תקופת הלידה וההורות כאמור בסעיף 6(ג) לחוק עבודת נשים, תהיה זכאית בעד תקופת ההארכה, לדמי לידה נוספים על דמי הלידה שהיא זכאית להם לפי סעיף 50 ולפי סעיף קטן (א), לפי הענין, ובלבד שדמי הלידה הנוספים כאמור, לא ישולמו בעד פרק הזמן העולה על –

(1)3 שבועות בעד כל ילד נוסף שילדה באותה לידה, החל מהילד השני, בצירוף התקופה שהיא זכאית לה לפי הוראות סעיף קטן (א)(1) – אם היא זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(1);

(2)שבועיים בעד כל ילד נוסף שילדה באותה לידה, החל מהילד השני, בצירוף התקופה שהיא זכאית לה לפי הוראות סעיף קטן (א)(2) – אם היא זכאית לדמי לידה לפי סעיף 50(א)(2).

(א2)(בוטל).

(א3)מבוטחת שהיא עובדת שזכאית להאריך את תקופה הלידה וההורות כאמור בסעיף 6(ד3) לחוק עבודת נשים, תהיה זכאית בעד תקופה ההארכה לדמי לידה נוספים על דמי הלידה שהיא זכאית להם לפי סעיף 50, ובלבד שדמי הלידה הנוספים כאמור לא ישולמו בעד פרק זמן העולה על חמישה שבועות, ואם האריכה את תקופת הלידה וההורות כאמור בסעיף 6(ב1)(1) או (ד)(1) לחוק עבודת נשים – בעד פרק זמן מצטבר של 20 שבועות.

(ב)מבוטחת שהיא עובדת שפיצלה את תקופת הלידה וההורות שלה, כאמור בסעיף 6(ד)(2) לחוק עבודת נשים, ובתום שלושה שבועות מיום הלידה היא עדיין זכאית להמשך תשלום דמי לידה, יידחה תשלום יתרת דמי הלידה לפי סעיף 50 עד שהילד יעזוב את בית החולים.

(ג)מבוטחת שהיא עובדת עצמאית, שהיתה זכאית, אילו היתה עובדת, לתקופת לידה והורות מוארכת או לפיצול תקופת הלידה וההורות, בנסיבות האמורות בסעיף 6 לחוק עבודת נשים, יחולו עליה הוראות סעיף זה, בשינויים המחוייבים.

(ד)המועד לתשלום דמי לידה נוספים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(א1), יהיה עם תום המועד לתשלום דמי הלידה לפי סעיף 50.

(א)התקופה שבעדה ישולמו דמי לידה תיקבע כך שמחצית מפרק הזמן שבעדו זכאית מבוטחת לדמי לידה לפי סעיף 50 תקדם ליום הלידה ויתרת פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה לפי סעיפים 50 ו־51 תהיה מיום הלידה; חל היום הקובע בתקופת המחצית הראשונה האמורה או ביום הלידה, תחושב התקופה שבעדה ישולמו דמי הלידה מן היום הקובע.

(ב)הגישה המבוטחת תביעה לדמי לידה לפני יום הלידה, יראו לענין סעיף זה את יום הלידה המשוער כיום הלידה.

(א)דמי לידה ליום הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, אך לא יותר מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב־30.

(ב)(בוטל).

(ג)(בוטל).

(ד)מדמי הלידה ומגימלה לשמירת הריון ינכה המוסד במקור מס לפי הוראות סעיפים 164 ו־243 לפקודת מס הכנסה והתקנות לפיה וכן ינכה דמי ביטוח בשיעור הקבוע בטור ד׳ בלוח י׳.

(א)שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים; ולעניין מבוטחת כאמור בסעיף קטן (ב)(1) ו־(3) – הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע ב־90, או בששת החודשים שקדמו ליום הקובע ב־180, לפי הגבוה.

(ב)לענין סעיף זה, ”הכנסה“ –

(1)בעובדת – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח וכן הכנסה מדמי הסתגלות מיוחדים, למעט הכנסותיה כעובדת עצמאית אלא אם כן היתה זכאית לדמי לידה אילו היתה עובדת עצמאית בלבד;

(2)בעובדת עצמאית – ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א) או ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע שנה בשנה שקדמה לשנה שבה חל היום הקובע, לפי הגבוה מביניהן, ולעניין מי שילדה בתקופה שמיום י״א באב התש״ף (1 באוגוסט 2020) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179א – הכנסה כאמור או ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע שנה בשנת 2019, לפי הגבוה;

(3)במבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2) – ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה או ששת החודשים האמורים בסעיף קטן (א), והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח.

השר רשאי לקבוע –

(1)הוראות נוספות ומשלימות בדבר חישוב שכר העבודה הרגיל לענין סימן זה;

(2)הוראות לחישוב שכר העבודה הרגיל במקרים שבהם לדעתו החישוב לפי סעיף 54 לא ישקף נאמנה את שכר העבודה הרגיל של המבוטחת;

(3)הוראות בדבר חישוב התקופות לענין סעיף 54;

(4)באישור ועדת העבודה והרווחה – הוראות מיוחדות, הן בדרך כלל והן לסוגים, בדבר תשלום דמי ביטוח אימהות, לרבות דמי ביטוח מופחתים, בעד כל אדם הנמצא בהכשרה מקצועית, בין שהוא מבוטח לפי סעיף 40(ב)(2) ובין שאינו מבוטח לפיו, וכוחן יפה על אף הוראות פרק י״ד;

(5)באישור ועדת העבודה והרווחה – הוראות וכללים להגשת תביעות ודרכי הוכחתן לענין פרק זה;

(6)באישור ועדת העבודה והרווחה – לגבי מבוטחת שהיא עובדת עצמאית הזכאית לפיצוי לפי סימן ד׳ בפרק ה׳ לחוק יישום תכנית ההתנתקות, כללים ותנאים, אף בשונה מהוראות פרק זה, לענין קביעת היום הקובע, לענין תנאי הזכאות כאמור בסעיף 50 ולענין חישוב הכנסתה כאמור בסעיף 54(ב).

פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (אמהות), תשי״ד–1954.

המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה:

(1)בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה;

(2)בתוך ששת השבועות שלפני יום הלידה המשוער עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה בימים שרופא, שהסמיך המוסד, אסר עליה לעבוד בהם;

(3)המבוטחת לא מילאה אחרי הוראת המוסד בדבר פיקוח רפואי בקשר להריון וללידה.

(א)על אף הוראות סעיף 42(א), מבוטחת לפי פרק י״א, או אשת מבוטח לפי פרק י״א, שקיבלה לאימוץ ילד עד גיל 10 וכן מבוטח לפי פרק י״א שהוא לבדו אימץ ילד כאמור, יהיו זכאים למענק לידה לפי סימן ב׳, ובלבד –

(1)שניתנה הודעה לעובד סוציאלי כאמור בסעיף 6 לחוק האימוץ;

(2)שלא יינתן מענק לידה אם הילד המאומץ הוא ילדו של בן זוגו של המאמץ.

(ב)לענין חישוב מענק הלידה כאמור בסעיף 46, יראו כאילו יום הלידה של הילד המאומץ הוא היום שבו ניתנה הודעה לעובד סוציאלי כאמור בסעיף קטן (א).

(ג)על אף הוראות סעיף 49(א), מבוטחת לדמי לידה שקיבלה לאימוץ ילד עד גיל 10 תהיה זכאית לדמי לידה לפי הוראות סימן ג׳, בשינויים המחויבים, בעד פרק הזמן שלרגל האימוץ אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה, ובלבד שלענין זה יהיה ”היום הקובע“ – היום שבו ניתנה הודעה לעובד סוציאלי כאמור בסעיף 6 לחוק האימוץ.

(ד)הוראות סעיף קטן (ג) יחולו על עובד או עובד עצמאי שמתקיים בו האמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים, ואולם לענין קביעת שיעור הגמלה יחולו הוראות סעיף 49(ד).

(ה)אומץ ילד כאמור בסעיף זה על ידי מבוטחת כאמור בסעיף קטן (ג) ובן זוגה הזכאי לגמלה כאמור בסעיף קטן (ד), תשולם גמלה לפי הוראות סעיפים קטנים (ג) או (ד), לפי הענין, לאחד מבני הזוג לפי בחירתם, ובלבד שלא תשולם גמלה –

(1)לשני בני הזוג, בעד אותו פרק זמן בשל אותו אימוץ;

(2)לאחד מבני הזוג, בעד תקופה הפחותה מ־21 ימים רצופים.

(א)בסעיף זה –

”חוק הסכמים לנשיאת עוברים“ – חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ״ו–1996;

”אם מיועדת“ – מבוטחת לפי פרק י״א, או אשת מבוטח לפי פרק י״א, שקיבלו למשמורתם ילד כהורה מיועד לפי הוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים.

(ב)על אף הוראות סעיף 42, יחולו הוראות סימן ב׳ לפרק זה על אם מיועדת בשינויים המחוייבים ובתיאומים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת; היום שבו ילדה מבוטחת ייחשב, לגבי מבוטחת שהיא אם מיועדת, היום שבו נולד הילד.

(ג)הוראות סימן ג׳ לפרק זה, למעט הוראות סעיפים 48 ו־52, יחולו על אם מיועדת בשינויים המחוייבים ובתיאומים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת; ואולם דמי הלידה ישולמו לאם מיועדת החל ביום שבו ניתן לה צו הורות לפי סעיף 11 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים, או לאחר תום פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה, לפי המוקדם, ובלבד שלא ישולמו דמי לידה אלא בעד פרק הזמן שבו הילד נמצא במשמורתה לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים.

לענין סעיף זה יהיה היום הקובע – היום שבו קיבלה האם המיועדת את הילד למשמורתה, ובלבד שביום הקובע אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.

(א)בסעיף זה –

”מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה“ – מבוטחת לדמי לידה שהיא הורה במשפחת אומנה כהגדרתה בחוק אומנה לילדים, התשע״ו–2016;

”יום קבלת ילד לביתה של מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה“ – יום מסירת הילד למבוטחת, באמצעות הגורם שהוסמך לכך בידי שר הרווחה והשירותים החברתיים או בידי מי שהשר הסמיכו לכך, בהתאם לאישור שניתן בידי אותו גורם.

(ב)על אף הוראות סעיף 49(א), מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה שקיבלה לביתה, לתקופה העולה על שישה חודשים, ילד עד גיל 10, תהיה זכאית לדמי לידה לפי הוראות סימן ג׳, בשינויים המחויבים, בעד פרק הזמן כמפורט להלן, לפי העניין, ובלבד שלעניין זה יהיה ”היום הקובע“ – יום קבלת הילד לביתה של המבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה:

(1)אם טרם מלאו לילד שלוש שנים – בעד פרק הזמן שלרגל קבלת הילד אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה;

(2)אם מלאו לילד שלוש שנים – בעד פרק זמן של ארבעה שבועות שבהם לרגל קבלת הילד אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.

(ג)הוראות סעיף קטן (ב) יחולו על עובד או עובד עצמאי שמתקיים בו האמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים; ואולם לעניין קביעת שיעור הגמלה יחולו הוראות סעיף 49(ד).

(ד)התקבל ילד למשפחת אומנה כאמור בסעיף זה על ידי מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה ובן זוגה הזכאי לגמלה כאמור בסעיף קטן (ג), תשולם גמלה לפי הוראות סעיפים קטנים (ב) או (ג), לפי העניין, לאחד מבני הזוג, לפי בחירתם, ובלבד שלא תשולם גמלה –

(1)לשני בני הזוג, בעד אותו פרק זמן, בשל אותו ילד;

(2)לאחד מבני הזוג, בעד תקופה הפחותה מ־21 ימים רצופים.

בסימן זה –

”מבוטחת“ – עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י״א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון;

”שמירת הריון“ – היעדרות מעבודה בתקופת ההריון המתחייבת בשל אחד מאלה:

(1)מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;

(2)סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.

מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר.

פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ״א–1991.

גמלה לשמירת הריון, לכל יום, היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת המחושב לפי סעיף 54 ולא יותר מהסכום הבסיסי מחולק ב־30; לענין שכר העבודה הרגיל – היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון.

(א)מבוטחת הזכאית לתשלום על פי כל חיקוק, הסכם קיבוצי כהגדרתו בסעיף 180 או הסדר קיבוצי אחר, תקנון של קופת גמל, חוזה עבודה או תקנון של קרן ביטוח או פנסיה, בעד התקופה שבה היא נמצאת בשמירת הריון, לא תשולם לה גמלה לפי סימן זה בעד אותה תקופה.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תישלל זכותה של מבוטחת לגמלה לשמירת היריון לפי סימן זה בשל זכאותה לדמי מחלה לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים, ובלבד שלא ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת היריון בעד אותה תקופה.

אשה המבוטחת לפי סעיף 40 שנפטרה בעת הלידה או תוך שנה מיום הלידה, ישולם בעד היילוד תשלום מיוחד לפי תנאים ושיעורים שיקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.

פורסמו תקנות הביטוח הלאומי (תשלום מיוחד בעד יילוד), התשל״ג–1973.

אישה המבוטחת לפי סעיף 40 שנקבעה לה דרגת אי־כושר בשיעור 100% וניתן לה אישור רפואי שלפיו היא אינה מסוגלת לטפל בילדה, ישולם בעד היילוד תשלום מיוחד, לפי תנאים ושיעורים שיקבע השר, באישור ועדת העבודה והרווחה; התשלום המיוחד ישולם לבן זוגה של האישה – בגובה דמי לידה המחושבים לפי סעיף 49(ה)(3), ואם האישה היא הורה עצמאי – לאישה;

בסעיף זה –

”אישור רפואי“ – כמשמעותו בסעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים;

”הורה עצמאי“ – כהגדרתו בחוק סיוע למשפחות שבראשן עומד הורה עצמאי, התשנ״ב–1992.

(א)לענין סעיף זה, ”מבוטחת“ – מבוטחת לפי פרק י״א, או אשת מבוטח לפי פרק י״א, שבתחילת הריונה מלאו לה 35 שנים וטרם מלאו לה 37 שנים ושאינה זכאית לבדיקה לפי תקנות בריאות העם (בדיקת מי שפיר), התש״ם–1980 (להלן – תקנות הבדיקה).

(ב)נעשתה למבוטחת בדיקת מי שפיר בבית חולים כמשמעותו בתקנות הבדיקה, ישלם המוסד, באמצעות משרד הבריאות, את מחיר הבדיקה כפי שייקבע בהיתר להעלאת מחירי האשפוז לשירותים אמבולטוריים, שניתן לפי חוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה), התשמ״ו–1985; התשלומים יועברו למשרד הבריאות במועדים, לתקופות ולפי דו״חות שיוסכמו בין המוסד לבין משרד הבריאות.

(בוטל).