Skip to main content

Law1992

Section 39 of חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992, תשלום הוצאות.

This section is in פרק ב׳: בתי דין מינהליים / סימן ד׳: סמכות בית דין

39. תשלום הוצאות

(א)בית דין רשאי לפסוק לבעל דין הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין.

(ב)עד שהוזמן להעיד או להציג מסמך או מוצג אחר לפני בית דין, רשאי בית הדין לפסוק לו דמי נסיעה, לינה ושכר בטלה, ואם הוא עד מומחה – גם שכר טרחה.

(ג)בית דין רשאי להטיל את תשלום ההוצאות או שכר הטרחה לעדים על בעלי הדין, או על מי מהם, ולקבוע את שיעור התשלום שישלם כל אחד מהם.

(ד)יושב ראש המותב רשאי לחייב בעל דין להפקיד פקדון לתשלום הוצאות או שכר טרחה לעדים.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring