Law1992The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 39 of חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992, תשלום הוצאות.
This section is in פרק ב׳: בתי דין מינהליים / סימן ד׳: סמכות בית דין
39. תשלום הוצאות
(א)בית דין רשאי לפסוק לבעל דין הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין.
(ב)עד שהוזמן להעיד או להציג מסמך או מוצג אחר לפני בית דין, רשאי בית הדין לפסוק לו דמי נסיעה, לינה ושכר בטלה, ואם הוא עד מומחה – גם שכר טרחה.
(ג)בית דין רשאי להטיל את תשלום ההוצאות או שכר הטרחה לעדים על בעלי הדין, או על מי מהם, ולקבוע את שיעור התשלום שישלם כל אחד מהם.
(ד)יושב ראש המותב רשאי לחייב בעל דין להפקיד פקדון לתשלום הוצאות או שכר טרחה לעדים.
The text on this page is adapted from the entry חוק בתי דין מינהליים, התשנ״ב–1992 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.