Section 14ג of חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל״א–1971, סייגים לקבלת תמורה בעד עריכת נישואין.

(החל מיום תחילתן של תקנות לפי סעיף קטן (ג)):

(א)בסעיף זה –

”עבודה פרטית“ – עבודה מחוץ לשירות הרשות המקומית או המועצה הדתית שהרב הוא עובד שלה;

”רב אזורי“, ”רב יישוב“ ו”רב שכונה“ – כהגדרתם בסעיף 7(3), (4) ו־(5) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש״ם–1980, בהתאמה;

”רב עיר“ – כהגדרתו בסעיף 15(א)(2).

(ב)רב עיר לא יקבל כל תמורה או טובת הנאה אחרת לבד ממשכורתו בעד טקסי נישואין שערך.

(ג)רב שהוא עובד מועצה דתית או רשות מקומית, למעט רב עיר, ובכלל זה רב אזורי, רב יישוב ורב שכונה, לא יקבל כל תמורה או טובת הנאה אחרת לבד ממשכורתו בעד טקסי נישואין שערך לבני זוג שנרשמו לנישואין במועצה הדתית או ברשות המקומית שהוא עובד שלה, אלא אם כן הדבר הותר בתקנות לפי סעיף קטן (ד) ובכפוף לתנאים שנקבעו בהן.

(ד)השר, בהתייעצות עם נשיא מועצת הרבנות הראשית ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע הוראות בעניינים אלה שיחולו לגבי עריכת טקסי נישואין בידי רבנים כאמור בסעיף קטן (ג):

(1)מספר טקסי הנישואין שיערכו רבנים ואת תחום עריכתם, שבעדם לא יקבלו כל תמורה או טובת הנאה אחרת לבד ממשכורתם;

(2)התשלום המרבי שרבנים רשאים לקבל בעד עריכת טקסי נישואין מעבר למכסה שנקבעה לפי פסקה (1); תקנות לפי פסקה זו ייקבעו גם בהסכמת שר האוצר;

(3)רישום ודיווח על טקסי הנישואין שערכו רבנים לפי המכסה שנקבעה לפי פסקה (1) ומעבר לה, ועל התמורה שקיבלו.

(ה)בכפוף לאמור בסעיף קטן (ג), רב כאמור באותו סעיף קטן, אינו רשאי לקבל כל תמורה או טובת הנאה אחרת לבד ממשכורתו בעד טקסי נישואין, אלא לאחר שהתמלאו כל אלה:

(1)הרב קיבל היתר לעבודה פרטית לפי הוראות כל דין או הוראות מינהל לעניין עבודה פרטית של עובד מועצה דתית או רשות מקומית;

(2)הרב השלים את המכסה שנקבעה לפי סעיף קטן (ד)(1);

(3)קוימו ההוראות שקבע השר לפי סעיף קטן (ד)(2) ו־(3).

(ו)מידע בעניין זכויות בני זוג שנרשמו לנישואין, ובכלל זה זכותם לשירותי עריכת טקס נישואין בלא מתן תמורה או טובת הנאה אחרת לרב עורך הנישואין, יוצג במקום בולט במקום פתיחת תיק הנישואין, בשפות עברית, אנגלית, רוסית ואמהרית.

(ז) (1)קיבל רב תמורה או טובת הנאה אחרת בעד טקס נישואין שערך בניגוד להוראות סעיף זה, יהווה הדבר עבירת משמעת לפי הדין המשמעתי החל עליו.

(2)הגוף המוסמך לנקוט כלפי רב אמצעי משמעת לפי הדין המשמעתי החל עליו, יהיה רשאי, נוסף על כל אמצעי משמעת אחר, להפקיע את משכורתו החודשית של הרב בסכום שיקבע אשר לא יעלה על פי שלושה מהתמורה שקיבל הרב בעד עריכת טקסי הנישואין בניגוד להוראות סעיף זה, ובלבד שהסכום שיופקע כאמור מדי חודש ממשכורתו של הרב לא יעלה על החלק השישי ממנה.

(3)בסעיף קטן זה, ”המשכורת החודשית“ – המשכורת הקובעת שלפיה היתה משתלמת קצבתו של העובד אילו יצא לקצבה ביום מתן ההחלטה.