Regulations1984The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 384 of תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד–1984, צו עיכוב יציאה מן הארץ.
This is an earlier wording of a text, kept beside the current one.
This section is in חלק ג׳2: ענינים מיוחדים נוספים / פרק כ״ח: סעד זמני / סימן ב׳: עיכוב יציאה מן הארץ
384. צו עיכוב יציאה מן הארץ
תיקון: תשס״א־6
(א)בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א׳, ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין; היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב)ניתן צו על פי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט או הרשם להורות על הפקדת הדרכון או תעודת המעבר של המשיב או להתנות תנאים ליציאתו.
(ג)לא יינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא אם כן עלה שווי התובענה על חמישים אלף שקלים חדשים, זולת אם התובענה היא למזונות; בית המשפט או הרשם רשאי ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ בתובענה ששוויה פחות מן הסכום האמור, אם שוכנע שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.
(ד)בלי לגרוע מן האמור בתקנה 370, צו עיכוב יציאה מן הארץ יפקע בתום שנה מיום נתינתו; ואולם, בית המשפט או הרשם רשאי להאריך את עיכוב היציאה מן הארץ על ידי מתן צו חדש.
The text on this page is adapted from the entry תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד–1984 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.