Section 29ב of חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994, הוראות בדבר ניהול עניניה של קופת חולים.

(א)קופת חולים לא תיתן אשראי, לרבות הלוואה מכל סוג שהוא, ולא תערוב לחוב של אחר; שר הבריאות ושר האוצר רשאים להתיר לקופות החולים או לקופה מסוימת לתת אשראי או לערוב כאמור, דרך כלל או לסוגים, והכל בתנאים שיקבעו לרבות בדבר היקף האשראי.

(ב)שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות בדבר –

(1)דרכי החזקה והשקעה של נכסי קופת חולים;

(2)דרכי פרסום, שיווק וקידום מכירות של קופת חולים וכן היקף ההוצאה השנתית שרשאית קופה להוציא לענין זה;

(3)כללים ותנאים להקמת תשתיות למתן שירותי בריאות לפי חוק זה, דרך כלל או לסוגים, וכן הסדרים בדבר דרכי רכישת שירותי תשתית ושירותי בריאות בין הקופות לבין עצמן, כמתחייב מקיומן של תשתיות משותפות לפי הכללים האמורים, לרבות לענין קביעת מחירים בכפוף לאמור בסעיף קטן (ג); לענין כללים לפי פסקה זו רשאי השר להתחשב בין היתר, גם בגודל האוכלוסיה בישוב ובהרכבה, במספר המרפאות הפועלות בו, ובהשפעה העשויה להיות לתוספת התשתיות על היקף ההוצאה הציבורית לבריאות; בסעיף זה, ”תשתיות“ – ציוד ומבנים לרבות מרפאות כהגדרן בסעיף 34 לפקודת בריאות העם, 1940 הדרושים למתן שירותי הבריאות לפי חוק זה;

(4)עסקאות בין הקופה לתאגיד קשור או עם בעל ענין; לענין זה –

”בעל ענין“ – כמשמעותו בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;

”תאגיד קשור“ – כהגדרתו בסעיף 96א לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג–1983, וכן תאגיד שהחברות בו מותנית בחברות בקופת חולים.

(ג) (1)קופת חולים המפעילה מרפאה ביישוב שאוכלוסייתו אינה עולה על 10,000 תושבים, תיתן במרפאה שירות רפואי גם לחברי קופת חולים אחרת שאינה מפעילה מרפאה באותו יישוב, באופן שוויוני, בכפוף לסל השירותים והתשלומים של הקופה שבה הם חברים; בסעיף קטן זה –

”מרפאה“ – מבנה בהחזקת קופת חולים שבו ניתנים שירותי בריאות לפי חוק זה;

”שירות רפואי“ – שירות הניתן בידי רופא משפחה, רופא ילדים, רופא נשים, אחות, מעבדה, או בית מרקחת לרבות חדר תרופות.

(2)שר הבריאות, באישור ועדת הבריאות של הכנסת, יקבע הוראות לענין מתן שירות רפואי לפי סעיף זה ולענין כללי ההתחשבנות בין הקופות.

פורסמו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירות רפואי למבוטחי קופת חולים ביישובים קטנים), התשס״ח–2007.