Section 22 of פקודת בריאות העם, 1940, עונשים על העמדת אנשים וחפצים נגועים גלויים לעין כל.

(1)כל אדם –

(א)הסובל ממחלה מידבקת והוא מגלה עצמו, ביודעין, בצורה שיש בה סכנה לבריאות הצבור בכל רחוב, מקום צבורי, חנות, בית מלון, כלי רכב צבורי או בכל מקום שהשימוש בו משותף לאנשים, פרט לבני המשפחה או לאנשי הבית שהאיש הסובל כנ״ל משתייך אליהם, או כשהוא נתון במצב העלול לסכן את בריאות הצבור, הוא נכנס לכל כלי רכב צבורי מבלי להודיע תחילה לבעליו, למפקחו או לנהגו כי הוא סובל; או

(ב)הממונה על אדם הסובל כנ״ל והוא מגלה אותו ברבים כאמור לעיל; או

(ג)הנותן, משאיל, מוכר, מעביר או מגלה כל כלי מטה, מלבושים, סחבות או דברים אחרים העלולים להסתיר בתוכם את נגע ההידבקות, או המתיר לכבס אותם או לגלותם בכל מכבסה או בכל מקום שהשימוש בו משותף לכמה אנשים, פרט לבני המשפחה או לאנשי הבית שהאיש הנגוע משתייך אליהם, מבלי שיחטא אותם תחילה להנחת דעתו של הרופא הממשלתי,

יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמש לירות.

(2)כל בעל או נהג של כלי רכב צבורי [במקור: מרכבה צבורית] ידאג לחיטוי כלי הרכב כדי הנחת דעתו של הרופא הממשלתי מיד לאחר שהוביל, לפי ידיעתו, אדם הסובל ממחלה מידבקת ולפי סוגה או מצבה של המחלה עלול כלי הרכב להצפין או לשמור בתוכו את ההידבקות או את גורם ההדבקות; ואם לא יעשה כן יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמש לירות; אלא שלא יידרש מאת בעל כלי הרכב או מאת נהגו להוביל בכלי הרכב כל אדם הסובל כנ״ל אלא אם כן שולם לו סכום שיש בו כדי לכסות כל הפסד או הוצאה העלולים להגרם לו ע״י ביצוע הוראות סעיף זה.

חובתו של המשרד תהא, לכשידרש על ידי בעל כלי הרכב או על ידי נהגו, לדאוג לחיטוי כלי הרכב הצבורי כנ״ל, והמשרד יעשה זאת בחנם.

(3)כל המשכיר ביודעין בית, חדר או חלק של בית שבו סבל אדם ממחלה מידבקת, בלא שחיטא, להנחת דעתו של הרופא הממשלתי או מפקח הבריאות, את הבית, החדר או החלק של הבית וכל החפצים שבו העלולים לשמור בהם את ההידבקות, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על עשרים לירות.

לצרכי סעיף־קטן זה רואין את בעליו של בית מלון כאילו השכיר חלק של בית לאדם שנתקבל כאורח לאותו בית מלון.

(4)הוריו של ילד או אדם הממונה על טיפולו או השגחתו של ילד הסובל או שסבל מאחת המחלות המידבקות המפורטות בתוספת השלישית של פקודה זו או מכל מחלה אחרת שיכריז עליה המנהל, במודעה שתפורסם ברשומות, כעל מחלה מידבקת בכל אזור מסויים ולמשך כל תקופה מסויימת לצרכי סעיף־קטן זה, או הוריו של ילד או האדם הממונה על טיפולו או השגחתו של ילד הגר בבית שבו שוררת או שררה מחלה כזאת במשך שלושה חדשים, וביודעין או מתוך רשלנות הם מרשים לילד לבקר בבית הספר בלא שיקבלו ויראו למורה או לאדם אחר הממונה על בית הספר תעודה מרופא בעל רשיון כי מותר לילד לבקר בבית הספר, ייאשמו בעבירה ויהיו צפויים לקנס.

כל מורה אשר ירשה לילד, ביודעין, לבקר בבית ספר מתוך הפרת הוראות סעיף־קטן זה, יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס של לא יותר מחמש לירות.

(5)שום אדם הסובל ממחלה מידבקת או הגר בבית מנוגע או שהוכח כי הוא מצפין בגופו את גורם ההידבקות של מחלה מידבקת באופן המהווה סכנה לאחרים:–

(א)לא יעסוק בכל מלאכה הקשורה בהספקת מזון אם לא נקטו באמצעי־זהירות מתאימים נגד הפצת המחלה; או

(ב)לא ינהל כל עסק או מסחר באופן העלול להפיץ את המחלה;

כל העובר ביודעין על הוראות סעיף־קטן זה יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות.

(6) (א)אם מת אדם ממחלה מידבקת בבית חולים או במקום זמני לשיכון חולים, והרופא הממשלתי או רופא בעל רשיון מעיד כי כדי למנוע כל סכנה של העברת המחלה או הפצת ההידבקות רצוי, לפי דעתו, שלא להוציא את הגופה מבית החולים אל המקום הנ״ל אלא אם כן עומדים לקבור אותה מיד, הרי יהא אסור לכל אדם להוציא את הגופה אלא לצורך זה בלבד; ומשהוצאה הגופה מבית החולים או מהמקום הנ״ל תילקח מיד ישר למקום הקבורה ושם תקבר.

לפי סעיף 4 לחוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי״ג–1953, הוראה זו לא תחול על גוויה כאמור בסעיף 2 לחוק האמור.

(ב)כל העובר ביודעין על הוראות סעיף־קטן זה יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות.

(ג)שום דבר האמור בסעיף־קטן זה לא ימנע העברת גופת מת מבית החולים לחדר־המתים, ולצרכי סעיף־קטן זה רואין את חדר־המתים כחלק מבית־החולים.

לפי החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס׳ 5), תשל״ג–1973, במקום העונשים הנקובים בסעיף זה יבוא העונש שבסעיף 71.