Law1972The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 52א of חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל״ב–1972, דמי שכירות מרביים.
This section is in חלק ב׳: שכירות – זכויות וחובות / פרק ג׳: דמי שכירות של בתי עסק
52א. דמי שכירות מרביים
תיקון: תשמ״ג, תשנ״ט
(א)מיום ט״ז בטבת תשמ״ג (1 בינואר 1983) יהיו דמי השכירות של בית עסק, דמי השכירות ששולמו לפני יום ט״ז בטבת תשמ״ג (1 בינואר 1983) בתוספת 300 אחוזים.
(ב)ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי), יועלו דמי השכירות ששולמו לפני יום השינוי, לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי הקודם, עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי; יום השינוי הראשון לפי סעיף קטן זה יהיה י״ח בניסן תשמ״ג (1 באפריל 1983), ובו יועלו דמי השכירות לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם בחודש דצמבר 1982 עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי; לענין זה, ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
(ג)המנהל הכללי של משרד הבינוי והשיכון יודיע ברשומות, לא יאוחר מה־25 בחודש שלפני יום השינוי על שיעור העלאת דמי השכירות בהתאם לשינוי במדד כאמור בסעיף קטן (ב).
(ד)שיעורי העלאת דמי השכירות לפי סעיף זה הם שיעורים מרביים.
(ה)הממשלה רשאית לקבוע בתקנות סוגים של בתי עסק שסעיף זה לא יחול עליהם.
פורסמו תקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), התשמ״ג–1983.
The text on this page is adapted from the entry חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל״ב–1972 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.