Regulations1961The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 213א of תקנות התעבורה, תשכ״א–1961, השתלמות מעשית בנהיגה.
This section is in חלק ג׳: נהגים / פרק שני: רישוי נהגים / סימן ה׳: הזמנת בעלי רשיונות לבירור, לקבלת הדרכה, לבחינה ולבדיקה
213א. השתלמות מעשית בנהיגה
תיקון: תשס״ג־7, תשס״ה־18
(א)בתקנות 213א עד 213ח –
”בעל רישיון נהיגה“ –
(1)נוהג חדש כמשמעותו בסעיף 12א לפקודת התעבורה, למעט נוהג חדש שהוא בעל רישיון נהיגה לפי תקנה 179;
(2)בעל רישיון נהיגה לפי תקנות 182, 183, 184 לנהיגת רכב ציבורי ו־185, בעל היתר לפי תקנות 84(ה) או 190(2) ו־(3) לתקנות העיקריות או בעל היתר לפי תקנה 7 לתקנות התעבורה (תיקון מס׳ 2), התש״ס–2000;
”משתלם“ – בעל רישיון נהיגה המבקש להשתלם בהשתלמות מעשית.
(ב)בעל רישיון נהיגה יעבור השתלמות מעשית בנהיגה (להלן – השתלמות מעשית), בהתאם לתכנית שתכין רשות הרישוי ובמגרש שאישרה לכך ופרסמה לגביו הודעה.
(ג)בעל רישיון נהיגה כאמור בתקנת משנה (א)(1) יעבור השתלמות מעשית לאחר תום שישה חודשים מיום שנעשה נוהג חדש וכל עוד הוא נוהג חדש; בעל רישיון נהיגה כאמור בתקנת משנה (א)(2) יעבור השתלמות מעשית מדי חמש שנים.
(ד)על אף האמור בתקנת משנה (ג), רשות הרישוי תהיה רשאית להתיר לחייל לעבור את ההשתלמות המעשית במהלך 30 חודשים מיום שהחייל נעשה נוהג חדש, אם הוגשה בקשה לגביו על ידי רשות הרישוי מטעם צבא־הגנה לישראל.
(ה)רשות הרישוי לא תחדש את רישיונו של בעל רישיון נהיגה אלא אם כן עבר השתלמות מעשית לפי תקנות אלה.
The text on this page is adapted from the entry תקנות התעבורה, תשכ״א–1961 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.