Section 69 of תקנות התעבורה, תשכ״א–1961, חניה, עמידה ועצירה.

(א)הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על־ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה.

(ב)הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על –

(1)העלאת נוסעים או הורדתם בשולי הדרך;

(2)פעולות חילוץ נפגעים או רכב שיצא מכלל פעולה;

(3)ביצוע עבודות ציבוריות כאשר אין אפשרות אחרת לבצען ובמידה הדרושה לביצוע העבודות האמורות בשולי הדרך;

(4)רכב צה״ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי.

(ג)בדרך מהירה אסורה העלאת נוסעים או הורדתם או עצירת רכב, העמדתו או חנייתו בכל מקום שבין הגדרות הקובעות את גבולות רצועת הדרך, אלא אם סומן אחרת.

(ד)קצין משטרה רשאי להתיר בכתב ובתנאים שייראו לו עצירת רכב בכביש לצורך ביצוע עבודות כאמור בפסקה (3) לתקנת משנה (ב) ובעל ההיתר חייב למלא אחרי תנאי ההיתר.

(ה)הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו־(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית.

(ו)לא יחנה אדם רכב, לא יעמידנו ולא ישאירנו עומד בדרך אם –

(1)רחבו עולה על 2.50 מטר, למעט רכב צה״ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי;

(2)הוא גרור או נתמך שנותק מגורר או תומך, אלא בעת ביצוע עבודות כאמור בתקנה 69(ב)(3).