Section 69 of חוק לשכת עורכי הדין, תשכ״א–1961, החלטות אחרות של בית הדין.

(א)בית דין משמעתי רשאי –

(1)להרשיע נאשם בשל עבירת משמעת ולא להטיל עליו עונש;

(2)לחייב נאשם שהורשע בתשלום הוצאות המשפט למדינה, ללשכה ולמתלונן בסכום שיקבע בית הדין;

(3)לחייב נאשם שהורשע בשל השגת שכר בנסיבות המהוות עבירת משמעת, בהחזרת השכר, כולו או מקצתו;

(4)לחייב נאשם, בשל כל עבירה שהורשע בה, בתשלום פיצויים למתלונן או לאדם אחר שניזוק מן העבירה, בסכום שלא יעלה על 25,000 שקלים חדשים; חיוב כאמור אינו פוטר מאחריות לנזק על פי כל דין;

(5)לחייב מתלונן בתשלום הוצאות המשפט למדינה, ללשכה ולנאשם בסכום שיקבע בית הדין, אם הנאשם זוכה ובית הדין מצא שהתלונה הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד;

(5א)לחייב את הלשכה בתשלום הוצאות ההגנה לנאשם בסכום שיקבע בית הדין, אם הנאשם זוכה ובית הדין מצא שלא היה יסוד להגשת הקובלנה או שנתקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זאת; הגיש היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה את הקובלה, רשאי בית הדין לחייב את אוצר המדינה בתשלום כאמור;

(6)לצוות על פרסום פסק הדין, כולו או חלקו, בציון שמו של הנאשם או בלי ציון שמו, הכל כפי שיקבע בית הדין.

(ב)הטיל בית הדין המשמעתי בפסק דינו על הנאשם השעיה או הוצאה מהלשכה, יפורסמו הכרעת הדין וגזר הדין, כולם או חלקם, כפי שיקבע בית הדין, על אף האמור בסעיף קטן (א)(6), בציון שמו של הנאשם.

(ג)פרסום דבר ההוצאה מהלשכה או ההשעיה יהיה ברשומות בפרסום מפרסומי הלשכה באתר האינטרנט של הלשכה ובעיתון שקבע המנהל הכללי.

(ד)בית דין משמעתי רשאי לתת סעד ביניים מסוגים ובדרכים שייקבעו בכללים.