Law1954The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 2א of חוק ההסגרה, תשי״ד–1954, תנאים להסגרה.
2א. תנאים להסגרה
תיקון: תשס״א
(א)מותר להסגיר אדם ממדינת ישראל למדינה אחרת אם נתמלאו כל אלה:
(1)בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת קיים הסכם בדבר הסגרת עבריינים;
(2)האדם נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת בשל עבירת הסגרה (להלן – המבוקש).
(ב)מדינת ישראל תנהג הדדיות ביחסי הסגרה, אלא אם כן החליט שר המשפטים אחרת.
(ג)לענין חוק זה –
”הסכם“ – הסכם דו־צדדי או אמנה רב־צדדית, לרבות כל אחד מאלה:
(1)הסכם או אמנה שאינם מיוחדים להסגרת עבריינים אך כוללים הוראות בענין זה;
(2)הסכם מיוחד שאליו הגיעו מדינת ישראל והמדינה המבקשת לענין הסגרתו של מבוקש, בהתאם להוראות חוק זה;
”המדינה המבקשת“ – כל אחד מאלה:
(1)מדינה המבקשת להסגיר אדם לידיה כדי להעמידו לדין, כדי לגזור את דינו או כדי שיישא בה עונש מאסר שהוטל בה עליו;
(2)בית דין בין־לאומי כמפורט בחלק א׳ שבתוספת, המבקש להעביר אדם לידיו כדי להעמידו לדין, כדי לגזור את דינו או כדי לקבוע היכן יישא האדם את העונש שהוטל עליו בבית הדין;
(3)גוף מדיני אחר כמפורט בתוספת בחלק ב׳;
”נתחייב בדין“ – לרבות אדם שהוכרע דינו אך טרם נגזר דינו.
The text on this page is adapted from the entry חוק ההסגרה, תשי״ד–1954 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.