Section 2 of פקודת המסחר עם האויב, 1939, פירוש.

(1)בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שלצדם:–

”נתין אויב“ פירושו –

(א)אדם שאינו [במקור: נתין בריטי או] אזרח ישראלי [במקור: או אדם הנתון לחסות בריטית] והוא בעל נתינות של מדינה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינת ישראל, או

(ב)חבר אנשים שנתכונן או נתאגד בכל מדינה כזאת או בהתאם לחוקיה, וכן

”ארץ האויב“ מובנה כל איזור, הנתון לריבונותה של כל מעצמה שאתה עומדת מדינת ישראל בקשרי מלחמה, או התפוס בידי אותה מעצמה, ואינו איזור התפוס בידי מדינת ישראל או בידי מעצמה שהיא בת־בריתה של מדינת ישראל, וגם כל איזור שיהיה שר האוצר עשוי להורות בצו כי ינהגו בו לצורך הפקודה הזאת כבארץ אויב.

(2)לצרכי כל פעולות משפטיות שינקטו בהן עפ״י פקודה זו או המתעוררות מתוך פקודה זו, הרי תעודה מאת שר האוצר המציינת כי איזה שטח נתון או היה נתון לריבונותה של איזו מעצמה או תפוס על ידה, או ביחס לזמן שבו נעשה אותו שטח נתון לאותה ריבונות או לאותה תפיסה, או חדל להיות כך, תשמש עשות סופית על העובדות המצויינות באותה תעודה.

(3)כשיבואו לדון אם איזה אדם היה אויב או נתין אויב, לצרכי פקודה זו, אין לקחת בחשבון כל מצב־ענינים שהיה קיים לפני התחלת התוקף של פקודה זו.

(4)לצרכי פקודה זו, יחשב אדם כמנהלו של גוף מאוגד אם הוא תופס באותו גוף משרה של מנהל, ויהא כינויו מה שיהיה; ולצרכי הוראות פקודה זו הדנות בעברות הנעשות ע״י גוף־מאוגד, רואין אדם כמנהלו של גוף מאוגד אם הוא אדם שמנהלי אותו גוף פועלים לפי הוראותיו:

בתנאי כי אדם שמנהלי גוף מאוגד פועלים לפי עצתו המקצועית לא יהא נחשב מחמת זה בלבד כאדם שאותם המנהלים פועלים לפי הוראותיו.