Section 6 of פקודת המסחר עם האויב, 1939, העברת תעודות העוברות לסוחר ונושאי תביעות ע״י אויבים.

(1)כל העברה של נושא תביעה שנעשתה ע״י האויב או בשמו לא יהא לה תוקף באופן המקנה לאיזה אדם כל זכויות או תרופות משפטיות בקשר עם נושא התביעה, אלא בהסכמתו של שר האוצר; ושום העברה של תעודה העוברת לסוחר שנעשתה ע״י האויב או בשמו, ושום העברה של תעודה כנ״ל שלאחר מכן לא יהא לה תוקף באופן המקנה כל זכויות או תרופות על התעודה כנגד כל צד, אלא בהסכמתו של שר האוצר.

(2)הסעיף־הקטן הקודם יחול בקשר עם העברה של כל תלוש או בטחון אחר שהוא בן־העברה ע״י מסירה, ואינם תעודה העוברת לסוחר, כדרך שהוא חל על כל העברה של נושא־תביעה.

(3)אם מתכוון כל אדם למלא איזו התחייבות שהוא פטור מלמלאה עפ״י סעיף זה ע״י תשלום או בדרך אחרת, כשהוא יודע את המסיבות שבתוקפן הוא פטור כן, רואין אותו אדם כאילו סחר ע״י כך עם האויב:

בתנאי שבכל משפט על עברה על מסחר עם האויב שיוגש בתוקף סעיף־קטן זה, יהא הנתבע מלמד זכות על עצמו אם יוכיח כי בשעה שנתכוון למלא את ההתחייבות האמורה היתה לו סבה מספקת להאמין כי אפשר היה להטיל עליו אותה התחייבות עפ״י צו מאת בית משפט מוסמך, שאינו בית משפט בעל סמכות שיפוט בארץ ישראל או בית־משפט שנודע לו שיפוט בארץ אויב, וכי היו מטילים עליו התחייבות זו עפ״י צו כזה.

(4)מקום שהוגשה תביעה על כל אדם בקשר עם תעודות העוברות לסוחר או נושא תביעה, ויש לאותו אדם סיבה מספקת להאמין כי אילו סילק את סכום התביעה היה עובר על ידי כך עברה על המסחר עם האויב, רשאי יהא אותו אדם לשלם לבית המשפט המחוזי כל סכום אשר אלמלא הוראות סעיף־קטן (1) מסעיף זה היה חייב בתשלומו בקשר עם התביעה, ומיד לאחר כך ינהגו באותו סכום, בהתחשב עם תקנות בית המשפט, בהתאם לכל צו מאת בית המשפט, והתשלום הנ״ל ישמש בידי אותו אדם קבלה מספקת לכל צורך שהוא.

(5)שום דבר האמור בסעיף זה לא יחול על נירות־ערך שחל עליהן הסעיף דלקמן.