Section 40 of חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ״ח–1998, צו זמני.

(א)נתן בית המשפט צו זמני לפי בקשתה של מדינה אחרת, יקבע בצו את תקופת תוקפו, ובלבד שהתקופה לא תעלה על תשעה חודשים.

(ב)בית המשפט שנתן את הצו הזמני רשאי להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שלא יעלו על תשעה חודשים כל אחת, אם ביקש זאת פרקליט מחוז על סמך בקשה של המדינה המבקשת.

(ג)בקשה של פרקליט מחוז לפי סעיף קטן (ב), תהיה מלווה בהודעה מאת הרשות השיפוטית הזרה שבפניה מתנהל ההליך המשפטי, שבה יצוינו הסיבות המצדיקות את הארכת הצו והמועד המשוער לסיום ההליך המשפטי במדינה המבקשת.

(ד)ביקשה המדינה האחרת צו זמני, בטרם הוגש כתב אישום בפני רשות שיפוטית זרה או בטרם הוגשה בקשה אחרת בפניה לקבלת צו חילוט, בנימוק שקיים יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט, רשאי בית המשפט לתת צו זמני שתוקפו לא יעלה על שישה חודשים; בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, ורשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים, כל אחת.

(ה) (1)בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף זה גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשייה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו.

(2)תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ובתוך תקופת תוקפו של הצו.

(3)בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על עשרה ימים.

(4)על אף האמור בפסקאות (2) ו־(3), רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לתקופות נוספות שלא יעלו כל אחת על 30 ימים, אם המשיב הוזמן כדין באחת הדרכים המנויות בסעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982, בתוך 30 ימים מיום שניתן הצו במעמד צד אחד, ולא התייצב לדיון; לעניין זה, ”המשיב“ – מי שטוען לזכות ברכוש כאמור בסעיף 35.

(ה1)בית המשפט רשאי לדון מחדש בצו זמני שנתן, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו אחרי מתן הצו הזמני, או בשל בקשת משיב לדון בצו שניתן במעמד צד אחד.

(ה2)הוראות סעיף 35 יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין צו זמני לפי סעיף זה, ואולם בית המשפט רשאי לתת צו זמני ולדחות את הדיון בטענת הטוען לזכות ברכוש למועד הדיון במתן צו האכיפה.

(ה3)בעת מתן הצו הזמני, רשאי בית המשפט להורות כי חלקו של הרכוש שהתבקש לגביו הצו הזמני ישמש למימון הוצאות סבירות לצורך ייצוג משפטי; שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע את השיעור המרבי של הוצאות סבירות לייצוג משפטי.

(ו)על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה, ניתן לערער לפני בית המשפט העליון, שידון בערעור בשופט אחד; הערעור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שהודעה ההחלטה למערער.

(ז)נתן בית המשפט צו זמני לפי חוק זה, ולא חולט הרכוש, רשאי בית המשפט להורות שמי שניזוק בשל צו כאמור יפוצה מאוצר המדינה.