Law1981The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 41 of חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981, קבלת עסקים ותשלום דמי עמילות.
This section is in פרק ד׳: הפיקוח על עסקי ביטוח / סימן א׳: הגבלות על ניהול עסקים
41. קבלת עסקים ותשלום דמי עמילות
תיקון: תשמ״א, תשס״ח
(א)מבטח או סוכן ביטוח לא יקבל עסקי ביטוח בתיווכו של אדם אלא אם יש בידו רשיון סוכן וקיים ביניהם הסדר בכתב כאמור בסעיף 30.
(ב)מבטח או סוכן ביטוח לא ישלם דמי עמילות בעד תיווך בין כל אדם לבינו אלא למי שיש בידו רשיון סוכן.
(ג)האמור בסעיף קטן (ב) אינו מונע תשלום דמי עמילות ליורשיו של סוכן ביטוח שנפטר בשל ביטוח חיים שנעשה בתיווכו או בשל ביטוחים אחרים המתחדשים בתוך שנתיים מיום פטירתו.
(ג1)הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, על יועץ פנסיוני, לעניין עיסוקו בתיווך לגבי מוצר פנסיוני הכלול בהגדרה ”סוג מוצר פנסיוני“ שבחוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני, כאילו היה סוכן ביטוח.
(ד)שר האוצר, בהתייעצות עם הועדה, רשאי לקבוע בתקנות, דרך כלל או לסוגי מבטחים או סוכנים, לכל ענפי הביטוח או לענפי ביטוח מסויימים, הוראות בדבר דמי העמילות המקסימליים שמותר למבטח לשלם לסוכן ביטוח.
פורסמו תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ״ג–1993.
(ה)לענין סעיף זה, ”דמי עמילות“ – עמלה, שכר, השתתפות בהוצאות, או כל הטבה אחרת, הכל במישרין או בעקיפין.
(ו)(נמחק).
The text on this page is adapted from the entry חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.