Section 41 of פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל״ב–1972, ביטול רישום בגלל אי־שימוש.

(א)בלי לפגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי כל אדם מעונין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם רשום הסימן או חלקם (להלן – הטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום) על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם מבוקש ביטול הרישום או לא היה שימוש כאמור בתוך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו אם הוכח שאי־השימוש נבע מנסיבות מיוחדות במסחר ולא מכוונה שלא להשתמש בסימן, או לזנוח אותו, לגבי הטובין האמורים.

(ג)לענין סעיף זה יראו כל אחד מהמעשים המנויים להלן כאילו אין שימוש בתום לב בסימן מסחר:

(1)שימוש בסימן המסחר בישראל בפרסומת בלבד, בין בעתונות מקומית ובין בעתונות חוץ המגיעה לישראל, זולת אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות, לדעת בית המשפט או הרשם, שלא להשתמש בסימן על גבי טובין המיוצרים בישראל או הנמכרים כאן;

(2)ביטול רשות לשימוש בסימן שניתנה לפי סעיף 50, ליצרן בישראל זולת אם הרשות בוטלה עקב הפרת תנאים, או משום שנותן הרשות מתכוון לייצר בעצמו את המוצר שלסימונו נועד הסימן או לתת את הרשות ליצרן אחר בישראל.

(ד)הבקשה לביטול תוגש לרשם, בדרך שנקבעה.

(ה)החלטת הרשם בבקשה לביטול תהיה נתונה לערעור לפני בית משפט מחוזי.

(ה1)המערער ימסור לרשם הודעה על הגשת ערעור לפי סעיף קטן (ה) בתוך שלושים ימים מיום הגשתו.

(ה2)בערעור לפי סעיף קטן (ה) ישמע בית המשפט, אם נדרש לכך, את הרשם.

(ו)בסעיף זה, ”שימוש“, בסימן מסחר, לרבות –

(1)שימוש בסימן מסחר רשום על ידי בעליו או על ידי בעל רשות רשומה כאמור בסעיף 50, בצורה השונה מהרשום בפנקס בפרטים שאינם משנים את אופיו המבחין של הסימן כפי שהוא נרשם;

(2)שימוש על ידי בעל רשות רשומה כאמור בסעיף 50, בתנאי ששימוש זה נעשה בכפוף לפיקוח בעל הסימן.