Regulations1991The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 116א of תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב–1991, ערובה לתשלום הוצאות.
This section is in פרק ד׳: הוראות כלליות / סימן א׳: תשלום הוצאות וערובה לתשלומן
116א. ערובה לתשלום הוצאות
תיקון: תשע״ו, תשע״ז
(א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ״ט–1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג)הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה.
The text on this page is adapted from the entry תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב–1991 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.