Skip to main content

Ordinance

Section 215 of פקודת המכס [נוסח חדש], הוראות מיוחדות בענין טובין שייבואם אסור.

This section is in פרק שלושה עשר: חילוטין ועונשין / סימן ב׳: עונשין

215. הוראות מיוחדות בענין טובין שייבואם אסור

תיקון: תשי״ח

(א)העושה אחד המעשים המנויים להלן בטובין שייבואם אסור או מוגבל או מוסדר וסעיף זה חל עליהם, אשם בעבירה על פקודה זו:

(1)המחזיק טובין כאמור באניה ולא הוכיח שיש לו לכך הֶצדק סביר;

(2)המבריח, או המנסה להבריח, לישראל טובין כאמור;

(3)המחזיק טובין כאמור לאחר שהוברחו לישראל ולא הוכיח שיש לו לכך הצדק כדין;

(4)מסייע, מעודד, מייעץ, או המביא להברחת טובין כאמור לישראל, או שנמצא מעורב ביודעין בהברחה כאמור;

(5)הנמנע מגלות לפקיד־מכס, לפי דרישתו, ידיעה שיש לו, או שבכוחו להשיג, בנוגע להברחת טובין כאמור לישראל או לכוונת הברחה כזאת;

(6)המפרסם, המוכר, המציע למכירה, המפיץ או המעתיק פרסום שייבואו נאסר לפי סעיף 40(ב) או נסח מפרסום כזה.

(ב)סעיף זה יחול על כל טובין שייבואם אסור, מוגבל או מוסדר והממשלה הכריזה בצו שהסעיף יחול עליהם.

(ג)נעברה עבירה על סעיף זה במצב מלחמה שמדינת ישראל מעורבת בה, יגדל העונש למאסר שנתיים או לקנס 500 לירות.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨פקודת המכס [נוסח חדש]⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring