Law2012The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 26 of חוק הדיור המוגן, התשע״ב–2012, גביית תשלומים מדייר.
This section is in פרק ג׳: תנאים, חובות והגבלות לעניין הפעלת בית דיור מוגן
26. גביית תשלומים מדייר
(א)בעל רישיון הפעלה –
(1)לא יגבה מדייר תשלום שלא פורט בהסכם ההתקשרות עמו;
(2)לא יעלה את דמי האחזקה וכל תשלום אחר שאין לדייר אפשרות מעשית לוותר עליו במסגרת העסקה, הנגבים מהדייר, מעבר לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן, אלא בהתאם לשינוי בעלויות התפעול השוטף של בית הדיור המוגן, ולא יותר מהשיעור המרבי שנקבע בהסכם ההתקשרות;
(3)לא יגבה מדייר תשלום רק בשל עזיבתו את בית הדיור המוגן.
(ב)על אף הוראות סעיף קטן (א)(1), בעל רישיון הפעלה רשאי לגבות מדייר תשלום בעד שירותי רשות שהוא מספק לו, אשר לא פורט בהסכם ההתקשרות, אם ניתנה הסכמת הדייר, מראש ובכתב, לקבלת השירותים ולתשלום בעדם.
(ג)בעל רישיון הפעלה יפרט, במסמך בכתב שיצורף לדרישת התשלום הנמסרת לדייר, את רכיבי התשלום הנגבים ממנו.
The text on this page is adapted from the entry חוק הדיור המוגן, התשע״ב–2012 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.