Section 4ב2 of חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי״ג–1953, סדרי דין בתביעה לגט לפי סעיף 4ב1.

(א)הוגשה לבית דין רבני תביעת גט לפי סעיף 4ב1, והנתבע נוכח בישראל, יקבע בית הדין הרבני מועד לדיון במתן הגט בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבוע מיום הגשת התביעה אם הנתבע נכח בישראל במועד זה או מיום המצאת התביעה לנתבע בישראל.

(ב)החלטת בית הדין הרבני בתביעה כאמור בסעיף קטן (א) תינתן בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־30 ימים ממועד הדיון כאמור באותו סעיף קטן; ואולם, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, רשאי בית הדין לתת את החלטתו לא יאוחר מ־60 ימים מהמועד האמור; נשיא בית הדין הרבני הגדול רשאי להאריך את התקופה למתן החלטת בית הדין ב־30 ימים נוספים אם סבר שנסיבות העניין מצדיקות זאת.

(ג) (1)החלטה לעניין סמכות בית הדין בתביעה שהוגשה לפי סעיף קטן (א) תינתן בצירוף נימוקים.

(2)החלטה כאמור בפסקה (1) ניתנת לערעור בפני בית הדין הרבני הגדול בתוך שבעה ימים מיום המצאתה ותשובה לערעור תוגש בתוך שבעה ימים מיום המצאתו למשיב.

(3)בית הדין הרבני הגדול ידון בערעור כאמור בפסקה (2) בדן יחיד או במותב, כפי שיקבע נשיא בית הדין הרבני הגדול או דיין שהוא הסמיך לכך; הדיון יתקיים בתוך 14 ימים ממועד הגשתו.

(4)החלטת בית הדין הרבני הגדול בערעור כאמור בפסקה (2) תינתן בתוך 14 ימים ממועד הדיון.

(ד)על אף הוראות סעיף 4(א)(1) ו־(2) לחוק קיום פסקי דין של גירושין, קבע בית דין רבני בפסק דין או בהחלטה (בסעיף זה – פסק דין) כי על הצדדים להתגרש והנתבע נמצא בישראל במועד מתן פסק הדין, יקבע מועד לסידור גט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־14 ימים מיום מתן פסק הדין.

(ה)ניתן פסק דין לגירושין ולא סודר הגט במועד שנקבע לפי סעיף קטן (ד) והנתבע נמצא בישראל, יחולו לגביו הוראות חוק קיום פסקי דין של גירושין, בשינויים אלה:

(1)בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (ב) יקראו:

”(ג)ציווה בית דין רבני על מאסר כפייה של נתבע שמקום מושבו מחוץ לישראל, תימסר הודעה מיידית בכתב לנשיא בית הדין הרבני הגדול על מתן הצו, והוא יהיה רשאי לבטל את המאסר או לקבוע כל הוראה אחרת כפי שיראה לנכון.“;

(2)בסעיף 4 –

(א)בסעיף קטן (א)(1), במקום ”מ־45 ימים“ יקראו ”מ־14 ימים“, ובמקום ”45 ימים“ יקראו ”14 ימים“;

(ב)בסעיף קטן (א2), במקום ”לא יאוחר מ־21 ימים“ יקראו ”בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבוע“;

(ג)בסעיף קטן (ב), אחרי ”ובהתחשב בין היתר“ יקראו ”במקום מגוריו,“;

(ד)בסעיף קטן (ג1) –

(1)בפסקה (1), במקום ”90 ימים“ יקראו ”30 ימים“;

(2)בפסקה (2), במקום ”45 ימים“ יקראו ”14 ימים“;

(3)בפסקה (3), במקום ”בתוך 15 ימים“ יקראו ”בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבוע“;

(3)בסעיף 4א –

(א)בסעיף קטן (ב), במקום ”21 ימים“ יקראו ”שבוע“ ובמקום ”60 ימים“ יקראו ”30 ימים“;

(ב)בסעיף קטן (ג)(1) ו־(2), בכל מקום, במקום”60 ימים“ יקראו ”30 ימים“.