Skip to main content

Regulations

Section כב of תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, סמכות לקבוע בית־דין.

This section is in פרק ב: מקום המשפט

כב. סמכות לקבוע בית־דין

(1)החלטה של דיין, או של בית־דין אזורי, לפסול את עצמו או להסתלק מלדון בעניין, טעונה אישור של נשיא בית־הדין הרבני הגדול או של דיין שהוסמך על־ידו.

(2)החלטה של דיין, כאמור, עקב פסלות קרבת משפחה לפי הדין, אינה טעונה אישור, כאמור.

(3)החליטו בית־הדין או דיין, כאמור, ואושר כאמור בס״ק (1) ואין באותו איזור בית־דין אחר הכשר לדון בעניין זה, או שאי־אפשר לקבוע את בית־הדין המוסמך לפי התקנות – יקבע נשיא בית־הדין הרבני הגדול, או דיין שיוסמך על־ידו, לפי בקשת אחד מבעלי־הדין, את בית־הדין אשר ידון בעניין.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring