Section 20 of פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ״ה–1985, הוראות לענין אזורים נגועים.

(א)ההוראות הבאות יחולו על אזורים נגועים, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ג):

(1)לא יכניס אדם בעל חיים לאזור ולא יוציאו ממנו אלא בהיתר בכתב של רופא וטרינרי ממשלתי ובהתאם לתנאים שבהיתר;

(2)לא יעזוב אדם את האזור אלא אם כן מילא אחר ההוראות, הכלליות או המיוחדות, שנתן רופא וטרינר ממשלתי או מפקח למניעת התפשטותה של מחלה;

(3)לא יוצא מן האזור חפץ ששימש לצרכי בעל חיים נגוע או חשוד כנגוע במחלה, עליו או על גופו או סביבו, או להובלתו של בעל חיים כזה או להובלת דבר המופק ממנו, אלא בהיתר בכתב מאת רופא וטרינר ממשלתי ובהתאם לתנאיו;

(4)בעלם של בעלי חיים באזור יכנס או יחזיק אותם רחוק ככל האפשר מדרך ציבורית;

(5)רופא וטרינר ממשלתי או מפקח רשאי להורות לבעלו של בעל חיים באזור לבודד אותו מבעלי חיים אחרים באזור או להעבירו, תוך זמן שצויין, למקום שיורה;

(6)רופא וטרינר ממשלתי או מפקח רשאי לגרום שכל בעל חיים באזור יסומן בסימן קבע שימצא לנכון;

(7)מת בעל חיים ממחלה, ישרוף בעלו מיד את גוויתו או יקבור אותה בעומק שלא יפחת משני מטרים מתחת לפני הקרקע; אולם רופא וטרינר ממשלתי רשאי לאשר העברת הגוויה לכל מקום כדי להפכה למזון לבעלי חיים או למוצר אחר ולקבוע תנאים לכך.

(ב)אדם המאפשר ברשלנותו לבעל חיים לתעות לתוך אזור נגוע או להימלט ממנו, רואים אותו כאילו הכניס את בעל החיים לאזור או הוציאו ממנו, לפי הענין.

(ג)שר החקלאות רשאי בתקנות להוסיף להוראות סעיף קטן (א), לגרוע מהן או להחליפן, כולן או מקצתן, בין לענין אזורים נגועים בכלל ובין לענין אזור נגוע מסויים.

פורסמו תקנות מחלות בעלי־חיים (ברוצלוזיס הבקר), תשל״ו–1976.

(ד)הסמכויות שלפי סעיף זה אינן גורעות מסמכויות אחרות שלפי פקודה זו.