Section 2 of חוק הלוואות לשכר לימוד, התשס״ב–2002, זכאות להלוואה.

(א)סטודנט זכאי, בתקופת הזכאות לפי סעיף 3, לגבי כל אחת משנות הלימודים שהוא לומד בפועל בישראל או באזור, להלוואה בשיעור שלא יעלה על גובה שכר הלימוד השנתי במוסדות שהמדינה משתתפת בתקציביהם או בשיעור שלא יעלה על גובה שכר הלימוד שהוא נדרש לשלם בעבור לימודיו במוסד שבו הוא לומד, הנמוך מביניהם; שר האוצר יקבע תנאים ואמות מידה לקביעת שיעור ההלוואה, בין השאר בהתחשב במצבו החברתי והכלכלי של הסטודנט; בסעיף קטן זה, ”אזור“ – כהגדרתו בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ״ח–1967.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), סטודנט הזכאי להשתתפות, מלאה או חלקית, בשכר הלימוד שהוא נדרש לשלם בעבור לימודיו, במוסד שבו הוא לומד, מאוצר המדינה או מכספי רשויות מקומיות או מכוח הסכם קיבוצי (להלן – סכום ההשתתפות), זכאי להלוואה כאמור בסעיף קטן (א) בניכוי סכום ההשתתפות; שר האוצר ושר החינוך יקבעו תקנות לביצוע סעיף קטן זה; בסעיף קטן זה, ”הסכם קיבוצי“ – הסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי״ז–1957, לרבות צו הרחבה, כמשמעותו בחוק האמור, והסדר קיבוצי בכתב.